פרק 5. :)

" אפשר להיכנס? " מיטל אמרה כשהיא כבר ניכנסת למשרד של רועי.

" ואם אני אגיד 'לא' , זה יישנה לך? " אמר והניח את העט " קרוב לוודאי שלא באת לשאול לשלומי, אז ניגש לעניין, היה מדהים. אני שמח שהתפשרתי בסוף . מרוצה? " חייך.

" אמרתי לך! " חייכה כמתגאה בעצמה " אתה לא סומך עליי מספיק " הוסיפה.

" אפשר לעבוד עכשיו? " אמר בעודו מרים בחזרה את העט ומסתכל על כמה מסמכים.

היא המשיכה לשבת על הכיסא כרומזת שהיא לא זזה מפה עד שהיא לא שומעת את הכל. " מה את רוצה לדעת? " שאל מחייך,נישען לאחור.

" החיוך הזה כבר אומר הכל. " חייכה בחזרה " אפשר להגיד מברוק כבר? "

" רוצה לצאת היום? " שאל את ג'ול.

היא נאנחה כתגובה והוסיפה " דניאל, אמרתי לך כבר שאין לי כוח. "

" מה את כבדה? אני מפנק אותך בכמה משקאות שאת רוצה. " אמר לה, מנסה לעודד.

" כן? כדיי שאני אהיה שיכורה מספיק ואני אכנס איתך למיטה מבלי להקיא? " הטיחה, לא מסוגלת יותר עם כל העסק של הגברים איתה.

הוא ניבהל מהתגובה שלה ושתק לכמה שניות. "מה? מה יש?" אמרה " אני צודקת? "

" את קצת ניסחפת עם התגובה שלך. בסה"כ רציתי שנצא ביחד, אני מחפש מישהי רצינית. " אמר.

" אז הגעת למקום הלא נכון, אני לא רצינית. "

" אני מבטיח לך, שאם נצא היום, אני לא רומז לך אפילו על כך שאני רוצה אותך. " אמר לה, מנסה לעודד אותה שוב.

" יש לך מזל שכבר כמה ימים לא יצאתי ואני מרגישה שאני מתפוצצת פה, אבל דניאל אני נישבעת לך שאם פעם אחת, וקורא את המשהו הכי קטן, וזה לא משנה מה, אני שופכת עלייך חבית בירה , הולך? "

" הולך. " הסכים.

" מירטה, מה עם החופש שלי? " רועי שאל אותה, מנסה לעקוף אותה במסדרון כשהיא הולכת במהירות  " היום יום שלישי, אני רוצה מיום ראשון הבא, לדאוג לעובד אחר במקומי? "

" רועי " עצרה מירטה " כרגע, אתה לא תוכל לקחת שום חופש, אנחנו מלאים בתיקים ואני לא מכירה מישהו אחר שיוכל לעשות את זה " המשיכה ללכת במהירות.

" יש לך פה אלפיי עובדים." אמר " אני לא יצאתי כבר כמה שנים לחופשה, אני משקיע את כל הנשמה שלי על העבודה הזאת, ואני חושב שאת המעט שאת יכולה לעשות זה להביא לי חופש " הבהיר לה.

" 'את המעט שאת יכולה לעשות' ? מה לא עשיתי בשבילך. חתיכת אגואיסט, אני דחפתי אותך קדימה. מי היה מקבל איש צעיר בן 23 לעבוד במשרד עורכיי הדין הכי טוב בארץ? " אמרה בעודה מתרחקת.

" מירטה" צעק לה, אך היא כבר הייתה רחוקה.

" סוףסוף את יוצאת. חשבתי את הולכת להיות מרותקת לספה ולויוה כבר הרבה זמן. " אמרה לג'ול.

" כן.. "

" מה ישלך? הדניאל הזה שווה, מה את מתכוונת לעשות איתו? שובבה " קרצה לה.

" מיטל " התנפחה " אני לא מתכוונת לעשות איתו שוםדבר, רק היה חסר לי שהחברה הכי טובה שלי תופסת ממני שרלילה "

מיטל נאנחה " מאמי, אני לא תופסת ממך שרלילה, פשוט.. "

" פשוט מה? פשוט אני חולת סקס? אז הרשי לי להבהיר לך משהו, אני לא חולת סקס, אני פשוט מחפשת אהבה, אבל כניראה שחיפשתי אותה בדרך שגוייה כבר כמה שנים, ורק עכשיו הבנתי את זה. אבל אני מתכוונת להשתנות. " אמרה " שיניתי כיוון " הוסיפה ובלעה את הרוק.

" מה .. על איזה שינוי את מתכוונת? " שאלה מבולבלת.

" את כבר תיראי "

14:00. רועי ישב במשרד, מחכה לבואו של אוריאן עם השם משפחה החסוי, אולי זה הוא, אולי זה לא הוא. ואם זה כן הוא.. מה לעשות? אומנם הוא רצה לראות אותו, אבל העדיף שזה לא ייקרה. הוא פחד מכל תזוזה, מכל תנוחה ומכל גימגום שקרוב לוודאי ייצא לו. באמצע המחשבות ניכנסה המזכירה למשרדו של רועי בנקישת דלת אחת " אוריאן הודיע שהוא לא יבוא " אמרה

" מה? אבל ביטלנו בישבילו פגישה חשובה! " אמר, משנה את תדמית הלחץ לתדמית עצבנית יותר שנחתה עלייו תוך כמה שניות.

" הוא אמר למה לפחות? " נישען לאחור

" הוא אמר רק- "

" טוב, לא מעניין " קטע אותה " תודה שהודעת " אמר, מסתובב לקיר עם הכיסא וממלמל 'מנייאק' כמה וכמה פעמים. הוא העדיף שאת התיסכולים שלו הוא יוציא בבית על בירה קרה, הוא לקח את התיק וייצא מהבניין כשהוא מתייחס לכולם באדישות.

כרגיל, מתניע את האוטו, וחושב כל הדרך כשהוא בדרכו לביתו.

" הו, החלטת שאת יוצאת? " רועי ניכנס הביתה, זורק את המפתחות על השולחן.

" עניינך? " התקדמה למראה והדגישה את עינייה עם עיפרון שחור. " רגע, זה מעניין אותך בכלל? חשבתי שרק מה שקשור אלייך מעניין אותך" הלכה לחדרה להביא את נעלייה .

" מה עובר עלייך? " הלך אחרייה לחדרה " את רוצה לספר לי משהו? "

" הריי כל מה שאני אספר לך אתה תסכים איתי אבל אחרכך תעשה את אותו דבר שוב, אז בשביל מה לדבר סתם כשאפשר פשוט לשתוק ? " אמרה, מתקדמת לספה ושמה את נעליי העקב.

" ג'ול " הלך אחרייה בחזרה לסלון " תספרי לי מה קורה. "

היא קמה מהספה, מסתכלת לכיוון השעון " אני מאחרת. " אמרה בטריקת דלת.