פרק 2 - ריב.
יומיים אחרי שאלכס היה אצלי לא דיברנו. התביישתי לגשת אליו אחרי מה שקרה. זה היה עוד יום שהתכוונתי להתחמק ממנו. ראיתי אותו עובר במסדרון ושמתי מחברת מול הפרצוף שלי. לפתע הרגשתי מישהו מוריד את המחברת בזהירות וראיתי את אלכס עומד מולי. "נרגעת?" שאל. החלטתי להראות לו שאני קשוחה. "תמיד הייתי רגועה." אמרתי ופתחתי את הלוקר שלי, מתחילה להתעסק שם בכל מיני דברים. "זה לא נראה ככה..." הוא נשאר לעמוד לידי. "קורה." אמרתי וסגרתי את הלוקר. התחלתי ללכת לעבר הכיתה, הוא הלך אחריי. "אז מה לגבי היום בערב?" שאל לפתע. נעצרתי. היום בערב? זה ערב שישי... "היום בערב...?" שאלתי. לא הבנתי אם הוא מתכוון לעבודה או למשהו אחר. "כן, להיפגש את יודעת...יש לנו עבודה להגיש..." הוא אמר בטון של מובן מאליו. "אה, כן, נכון..." אמרתי בחיוך, למרות שהרגשתי קצת רע עם עצמי, משום שקיוויתי שלא יהיה לזה שום קשר לעבודה. "למה, מה כבר חשבת?" שאל, שוב פעם בטון הזה שלו. "שום דבר. אז אצלך בשבע?" שאלתי באנחה והוצאתי את הציוד. "כן. קחי את הכתובת." הוא הושיט לי כבר דף מוכן. חטפתי את הדף בעצבים מידיו והתיישבתי ליד השולחן שלי. הבטתי בכתובת. היום ערב שישי. יש לנו חופש מחר ומחרתיים ומה שאני עושה זה להתעסק באיזה עבודה מטומטמת. יופי לי.
באמצע השיעור שמעתי את אחד הילדים, ג'יימי, מתווכח עם המורה על כך שהוא רוצה להודיע משהו לכיתה. המורה אמר שהוא יכול להודיע בסוף השיעור, אך ג'יימי לא וויתר. המורה התייאש והסכים.
"טוב, ילדים! הקשיבו!" ג'יימי הכריז עם הומור בקולו. "מחר כולכם מוזמנים אצלי לסרט אימה בלי יוצא מן הכלל!" אמר בשמחה. כולם נחרו בבוז למשמע מילותיו של ג'יימי. "וואו, וואו...תרגיעו! רואים סרט ואז...המסיבה מתחילה!" הוא צעק. כולם החלו לצעוק ולתופף על השולחנות בשמחה, מתחילים להשתגע בכדי לא להמשיך את השיעור. למורה לקח כמה דקות להירגע את כולם, אבל בסוף זה קרה.
אף פעם לא כל כך אהבתי מסיבות, אבל את האמת שפתאום היה לי חשק לאחת. רק קיוויתי שאלכס יבוא, משום מה. הסתכלתי לעבר החלון המלא בטיפות גשם, מביטה אל השמיים האפורים. שוב לא יכולתי להתרכז, והפעם בגלל אלכס.
בחנתי את עצמי מול המראה. הכל היה בסדר, אך עדיין משהו היה נראה לי דפוק. אף פעם לא היה לי חשוב מה אנשים חושבים על הבגדים שלי ועל הסגנון לבוש שלי, אך היום היה לי חשוב למצוא חן בעיניי אלכס. גאד, מה יש לי ממנו? הבנאדם מגעיל אליי וזה גורם לי לחבב אותו? מוזרה שכמותי. סידרתי את השיער בפעם האחרונה ועזבתי את המראה, מונעת מעצמי לחזור אחורה אליה שוב.
ביתו של אלכס היה במרחק כמה רחובות ממני. הלכתי קצת בחשש, כי החושך כבר ירד והרחובות היו די ריקים. כשהגעתי לדלת שלו קצת היססתי אם לצלצל או לא. הבית היה נראה ממש מפואר מבחוץ. דפקתי בעדינות. נלחצתי קצת. אחרי דקה בערך, הדלת נפתחה ואלכס עמד שם, קצת כעוס. הוא הכניס אותי במהירות אל תוך הבית וניגש לנער שישב על הספה וצפה בטלויזיה. "תזכור מה אמרתי לך!" הוא אמר לו בשקט, אך שמעתי את זה. עלינו למעלה. "מי זה?" שאלתי את אלכס בשקט, מקווה שזה בסדר מצדי לשאול. "זה אח שלי, טיילור." אמר בעצבים וסימן לי לשבת. "הו" אמרתי בשקט והתיישבתי. הבן אדם הזה תמיד עצבני או שאני תמיד באה בזמנים לא טובים? "אז אממ.. הבאת ספרים?" אלכס שאל אותי. "כן" אמרתי והתכוונתי להוציא אותם מהתיק, אך אלכס עצר אותי. "חבל, לא היית צריכה" אמר והניח את ספריו על השולחן. גלגלתי את עיניי. הוא כזה... אלכס. הוא החל לדפדף בספר, מחפש את העמוד הנחוץ. "לא כדאי שתדליק את האור? קצת חשוך כאן" הצעתי כאשר הבחנתי שמנורת השולחן היא היחידה הדלוקה בחדר. "זה מפריע לך? כי לי לא... טוב, את יכולה ללכת להדליק." הוא אמר תוך כדי שהמשיך לדפדף בספר בלי להרים את מבטו אליי. פתחתי את עיניי במן תדהמה, אך לאחר כמה שניות קמתי להדליק את האור. התיישבתי לידו בחזרה והבטתי בו בכעס. רציתי שהוא ישים לב שאני עצבנית עליו, אבל מבטו היה תקוע בתוך הספר וזה עיצבן אותי עוד יותר. בסופו של דבר נוצרה סיטואציה שהוא מקריא לי ואני כותבת. לא הוצאתי כמעט מילה בכל השעה שעבדנו, עד שהוא קם ושמתי לב שהוא שם לידי בקבוק מיץ ושקית צ'יפס ומתיישב חזרה. "ומה איתך? אתה לא אוכל?" שאלתי אותו בזמן שאני פותחת את שקית הצ'יפס ומתחילה לאכול. "לא, אני לא רעב." אמר ואני משכתי בכתפיי והתחלתי לאכול.
אחרי שאכלתי שני צ'יפסים, הוא הביט בי וצחק. "מה?" שאלתי. "חשבתי שבחורות כמוך שומרות על הגיזרה או משהו..." אמר והחזיר את מבטו לספר, עדיין צוחק. הכנסתי את הצ'יפס חזרה לתוך השקית בכעס ומה שהתחשק לי באותו הרגע זה פשוט לבעוט בו. מה הוא רומז? "אה כן?! כן...?!" התחלתי לגמגם בעוד הוא מסתכל עליי בהרמת גבה ומצחקק. "אוקי" אמרתי ולגמתי מן הבקבוק בשקט. הוא חייך לעצמו. "תנסי פעם הבאה." אמר ולקח את המחברת, כותב בעצמו, כאילו קרא את מחשבותיי ורק עכשיו החליט לתת מנוחה ליד המסכנה שלי. "בית יפה יש לך..." אמרתי, משנה את הנושא. האמת סתם התחשק לי לשבת ופשוט לדבר איתו. לשכוח קצת מהעבודה. "תודה." הוא אמר, עדיין תקוע במחברת. "אוף נו!" לקחתי אותה מידיו. "מה את עושה?" שאל. "בוא נעשה הפסקה קטנה...בוא נדבר קצת. התעייפתי כבר." אמרתי ונאנחתי. "אז את תעשי הפסקה ואני אמשיך לבד." אמר וניסה לקחת חזרה את המחברת, אך לא נתתי לו. התחלתי לצחוק, אבל הוא נראה די רציני. "כדאי לך להביא לי." אמר בכעס. "קח לבד." התגרתי בו. הוא חטף מידי את המחברת באגרסיביות והטיח אותה בחוזקה על השולחן. "אין לי זמן לשטויות שלך, קייסי." נזף בי והמשיך לכתוב. "טוב, מה אתה כזה קשה..." אמרתי בשקט. "יש לך בעיה עם זה?" צעק. נבהלתי קצת. "כבר לא פעם ראשונה שאני שומע ממך תלונות!" התקרב אליי בכעס ונעמד מולי. "דיי כבר! כזה אני! תפסיקי לחפור לי." אמר והתיישב בחזרה בעצבים. "שיהיה לך לילה טוב." סגר את כל המחברות והספרים. הבטתי בו ומרוב העצבים אפילו לא הוצאתי מילה מפי. לקחתי את התיק שלי ופשוט יצאתי משם. ירדתי במדרגות לעבר הסלון והלכתי לדלת. "וואו, וואו...הכל בסדר?" שמעתי את קולו של טיילור. "כן. להתראות." אמרתי, פתחתי את הדלת ויצאתי משם, בועטת בדרך באיזה אבן שהייתה בכניסה לבית. איך? איך כל פעם שאנחנו עושים את העבודה המטומטמת הזאת זה מסתיים בריב? ולמה הוא כזה מגעיל? אוף, נמאס לי ממנו. כמעט כל הדרך חשבתי על מה שקרה, עד שנזכרתי במחר. במסיבה. הם יראו סרט אימה... ואני כל כך שונאת סרטי אימה, אני ממש פחדנית. טוב, מה כבר יש לי להפסיד? אני אלך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
- Emily & Katia -