כל צעד שאני עושה לקראת השגרה מערער אותי יותר. השגרה. זו שכן ידועה מראש, זו שכבר הוכנתי אליה, זו שאני חוזרת אליה כל שנה מחדש.

אותו הנוף, אותם האנשים, אותו הגועל, ואותו היופי. ושוב חיוך מהול בעצב, ועיניים שנאבקות בדמעות.

אני יודעת שזו רק שאלה של זמן עד שאני אתפרק שוב, למרות שאני מחזיקה את עצמי הכי חזק שאני רק יכולה.

השגרה מפרקת אותי.  אני לא רוצה לדעת מה יהיה מחר, אני לא רוצה להתעורר באותו חדר.

אני לא רוצה לקום שוב לבד, לא רוצה להסתכל בחלון ולראות את אותו הנוף.

אני רוצה הפתעה. אני רוצה לא לדעת.

אני רוצה להיות שלך. כי אתה היחיד שתהפוך את החיים חסרי הטעם שלי למשהו אחר.

באהבה,

זו שמחכה לך וויתרה על החיפושים. ♥

Remember..My sweet prince,

You are the one.