כל צעד שאני עושה לקראת השגרה מערער אותי יותר. השגרה. זו שכן ידועה מראש, זו שכבר הוכנתי אליה, זו שאני חוזרת אליה כל שנה מחדש.

אותו הנוף, אותם האנשים, אותו הגועל, ואותו היופי. ושוב חיוך מהול בעצב, ועיניים שנאבקות בדמעות.

אני יודעת שזו רק שאלה של זמן עד שאני אתפרק שוב, למרות שאני מחזיקה את עצמי הכי חזק שאני רק יכולה.

השגרה מפרקת אותי.  אני לא רוצה לדעת מה יהיה מחר, אני לא רוצה להתעורר באותו חדר.

אני לא רוצה לקום שוב לבד, לא רוצה להסתכל בחלון ולראות את אותו הנוף.

אני רוצה הפתעה. אני רוצה לא לדעת.

אני רוצה להיות שלך. כי אתה היחיד שתהפוך את החיים חסרי הטעם שלי למשהו אחר.

באהבה,

זו שמחכה לך וויתרה על החיפושים. ♥

Remember..My sweet prince,

You are the one.

תכננתי את זה כקיץ הכי מוצלח שיהיה לי אי פעם. הייתי בטוחה שאני אספיק הכל.

למרות שהייתי פה והייתי שם, לא באמת עשיתי יותר מידי חוץ מלעלות על מטוס הלוך, ולעלות על מטוס חזרה.

את כל שאר החופש ביליתי בישיבה בבית. כל התכניות שלי התבטלו- והחופש הזה סומן כמו בשנים הקודמות: כאכזבה גדולה.

תכננתי כל-כך הרבה, ובסופו של דבר גם רבע מהדברים שתוכננו לא יצאו לפועל.

אולי אם לא הייתי קובעת רף כל-כך גבוה לא הייתי מתאכזבת בצורה הזו. בסופו של דבר הצלחתי להרוויח אלף שקלים,

ובמקום לבזבז אותם על בגדים, בילויים ושאר שטויות כמו שאני עושה בדרך-כלל, החלטתי להכניס את הכסף לחשבון בנק שאני אפתח בימים הקרובים,

יחד עם עוד שבע מאות שקלים שחסכתי בשנה שעברה.

השנה הולכת להיות לי שנה קשה, מכל בחינות- לימודית, חברתית, נפשית. אבל אני כבר ערוכה לזה.

עם כל האכזבה מהקיץ הלא-ממומש שהיה לי, "תמיד יש את שנה הבאה".

ואולי אני אצליח למצוא עבודה במשך השנה במקום לנסות לעבוד חודש בקיץ ללא הצלחה. מעניין מי יקבל ילדה בגילי.

אני צריכה כסף עכשיו יותר מתמיד, ואני שונאת להיות תלויה בהורים. שגם ככה לא נותנים לי כסף כל-כך בקלות.

הפעם אני באמת צריכה עבודה. לא רק כדי שיהיה לי כסף לשטויות שלי. כדי להיות עצמאית ואחראית, וכדי להקל על ההורים שלי.

אחלו לי בהצלחה. ♥