כן, הנה שנה חדשה מתחילה, יחד עם חשבון נפש, כמובן. זה הולך להיות חשוף, זה הולך להיות מכוער ולא מתפשר כלפי עצמי או אחרים. מי שזה לא מתאים לו או לא מעניין אותו- להתראות.(:
אז ככה.
עשיתי השנה הרבה דברים רעים. שיקרתי המון. לכולם. וכן, גם לאנשים שחושבים שהם יודעים עליי הכל, או לפחות מכירים אותי דיי טוב. אין לכם מושג לאיזה דברים אני מסוגלת וכמה שפלה אני יכולה להיות. אם להיות כנה, אני אדם חביב למדיי, כל עוד זה כדאי לי. יש אומץ אנשים, ובכללם המשפחה שלי, שאכפת לי מהם באמת. כל השאר זה בדרך-כלל נחמדות כדי להשיג משהו, או סתם מחוסר ברירה. יש אנשים שבפירוש מרגיזים אותי ואין לי כוח אליהם, וכשהם נדבקים אליי אני מתנהגת בקרירות ומרחיקה אותם ככל האפשר. מניסיון אני יודעת שזה רק מדביק אותם, אבל אין מה לעשות. יש אנשים, עומת זאת, שאכפת לי מהם יותר מדיי, ומתנהגים אליי בדיוק באותה הדרך. אני נפגעת, כמובן, אבל כשבוחנים את זה מהזווית הזו- זה דיי מגיע לי.
ההורים שלי, שנותנים בשבילי את הנשמה. בשבילכם צריך פוסט מיוחד, אבל לפחות קצת אני רוצה לומר גם כאן, כי בהחלט מגיע להם. ההורים שלי... אני יודעת שהם אוהבים אותי מאוד. אצל אימא זה קצת פחות מורגש, אבל אני יודעת שזה ככה. אצל אבא שלי זה מאוד בולט, למרות שהוא מגונן מדיי. זו כנראה הדרך שבה האהבה מתבטאת אצלו. אימא שלי פחות מגוננת, אבל אכפת לה. היא צועקת עליי הרבה. אבל אני יודעת שכשהיא מאוכזבת ממני סימן שאכפת לה. ואני יודעת שהשנה בפרט, ובשנות החטיבה בכלל, העברתי אותם גיהנום. הבטחתי הבטחות ריקות, הייתי צבועה, החזרתי רעה תחת טובה ועוד טובה ועוד טובה.
להשתפר?
לעולם אין לדעת.(:
עריכה: הצום היה קל למדיי (ישנתי רוב הזמן). מקווה שהיה צום קל ומועיל לכולם.<:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Beautiful Lies.