הוא נתן לי 3 ימים לחשוב על זה.
מצד אחד, כן, זה מאוד קוסם לי. מאוד. זה ממש נחמד, בול מתאים לי. אין משהו מושלם מזה ואני לא צריכה לחשוש מפגיעה. מצד שני, חשבתי בתבנית הזאת, כל כך לא האמנתי בזה כל כך הרבה זמן שזה פשוט קשה לי לחשוב על זה ככה. אני לא רוצה להפיל מחסומים שמרגישים כל כך נוח.
ובשם אלוהים, אתה מציע לי את זה בטלפון? ו... שלושה ימים? אני צריכה שנה כדי לנפץ קיבעונות! זה... וואו. לחשוב בכלל על כזה דבר. זה מעולם לא קרה לי ולא חשבתי שזה יקרה לי, כי אף פעם לא חשבתי שאני ראויה לזה. זה נועד לאנשים אחרים. אנשים שמאמינים בזה. ואני לא מאמינה בזה.
או ככה לפחות חשבתי.
אני כבר לא יודעת במה אני מאמינה. אלוהים, זה מטריד כל כך. מה אני אמורה לעשות?
אני תמיד יכולה להגיד כן, ולראות מה ייצא מזה. אבל אם אני אפרוש באמצע? אם הוא לא ייתן לי לפרוש? ואיך זה בכלל יהיה, להסכים לזה? איך זה יהיה להיות בתוך זה? מה אם זה באמת לא מתאים לי?
אני טירונית בכל העסק הזה. אני צריכה מישהו- מישהי- שיודע מה לעשות עם כאלו דברים.
אני צריכה עזרה. אבל לא אבקש.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
