Terrible Truth.

פיטר מרושע. פיטר מתהג אליה לא יפה והיא לא מחבבת אותו.

ועדיין, היא מוצאת את עצמה מתבוננת בו בכל סיטואציה אפשרית, מנתחת את שפת הגוף שלו, הבעותיו ודקויות פניו. היא מתבוננת בו כשהוא ישן וכשהוא מרוכז. כשהוא שקוע בעבודה, הוא נושך קלות את קצה הזרת שלו ורגלו מקפצת בעצבנות. וונד-מו שונאת כשהוא עושה את זה. היא שונאת הרבה דברים בפיטר, כולל אותו עצמו. אבל היא מניחה שהוא נסבל, ולעתים הוא עשוי להיות בן-שיחה אינטלקטואלי למדיי.

וונג-מו טובה בלשקר לעצמה, ואיומה בלשקר לפיטר כשהיא במצברוח רע, מרגישה מיואשת בגלל מותה הקרב והולך של ג'יין או עצובה על מותה של צ'ינג-ג'או בלי שתבין את האמת ובלי לדבר איתה פעם אחת אחרונה. היא לא מספרת את כל זה לפיטר, אבל היא גם לא יודעת איך לעודד אותו כשהוא מדוכדך בעצמו. חבל שהאן פיי-טסו לא לימד אותה את זה.

היא מתגעגעת להאן. היא אפילו מתגעגעת לעולם דרך, למרות שהיא מתביישת להודות בכך אפילו בפני עצמה. נמאס לה ממסעות בחלל, והיא רוצה לחזור לעולם דרך- כאדם חופשי, לא כפופה למרות אחרים.

****

ואל פוחדת מאנדר.

אנדר יצר אותה ואת פיטר, אבל מבין שניהם, אכפת לו רק מפיטר. בזכות פיטר הוא לא צריך לשנוא את עצמו, כי פיטר עושה את זה בשבילו; פיטר מטיח בו את כשלונותיו ופיטר הוא התיעוב העצמי שלו. את ואל הוא לא צריך, כי ואל היא רק הזיכרון של המלאך היחיד בחייו, השלמות היחידה שהכיר, אז הוא שולח אותה עם מירו וג'יין למסעות חסרי תוחלת בחלל, אפילו שהם כבר מצאו דיי עולמות ליישוב רוב אוכלוסיית לוזיטניה, על בני האדם, הבאגים והחזרזירים שבה, מבלי להסביר את הסיבה.

ואל מתעבת את מירו. הוא טוען שאכפת לו ממנה, אבל מיד פונה לדבר עם ג'יין באוזנייה ומתעלם לחלוטין מקיומה. היא מרגישה לפעמים כמו יציאת חירום שמשתמשים בה רק כשאין ברירה אחרת, כי כשג'יים עם מירו, הוא לא צריך את ואל והיא יכולה ללכת לעזאזל מבחינתו.

לא שזה רחוק מהאמת בכל מקרה; גם לאנדר, שיצר אותה, לא אכפת ממנה. היא יודעת את זה. כשהיא תולשת את שערותיה, היא אדישה, וכשחתכה את פנים זרועה לא חשה כאב.

ומירו עם הרעיונות שלו. נמאס לה שהוא משקר בצורה טבעית כל-כך. היא כבר לא יודעת אם להאמין לדברים שהוא אומר. הוא רוצה להציל רק את ג'יין מניתוק המשדרים וכדי לעשות זאת הוא זקוק לגופה של ואל ולהסכמתה, ולכן הוא מעמיד פנים שגם היא תינצל.

היא תוהה עם עדיף להתמודד עם אמת מוחלשת שקבורה תחת ערימות שקרים, או עם האמת החותכת, בכל כובד משקלה.

****

מירו מתוסכל מואל.

היא משוכנעת כל-כך שהיא צודקת, עד שהיא לא עוצרת להקשיב לו. היא בטוחה שהוא רוצה להציל רק את ג'יין ומתמרנת כל מה שהוא אומר, מסלפת את דבריו ומוציאה אותם מהקשרם. לפעמים הוא רוצה לסטור לה על לחי אחת, ולפעמים הוא משתוקק להצמיד את שפתיו אל השנייה. היא לא מסוגלת לבטוח בו, והמסעות איתה ועם ג'יין נעשו מתסכלים ומרים וקשים מנשוא. בכל פעם שדיבר עם ג'יין ללא קול, ואל מביטה בו בטינה ומסובבת אליו את גבה בסלידה.

כשניסה למצוא דרך להציל את ואל מאדישותו של אנדר ואת ג'יין מניתוק המשדרים, הפתרון היחיד שמצא היה לשכן את ג'יין בגופה של ואל. אבל ואל השתמשה בכל הברה שיצאה מפיו כנשק נגדו,וטנעה שוב שהוא מנסה למצוא דרך להציל רק את ג'יין. מירו לפעמים לא מבין מה היא מצפה שיעשה. כשהוא אומר שאכפת לו ממנה היא לועגת לו, אבל נעלבת כשהוא מתייאש. מירו לא יכול ולא רוצה להכריע בינה לבין ג'יין, ועל-פי הדרך שכולם מביטים בו, הלגלגנות של פיטר והבעתה של וואלנטיין, נדמה לו שהם באמת מצפים שיעשה כך.

מירו מיואש. הוא מייחל שכל הסובבים איתו יהפכו לבובות זכוכית, כדי שיוכל, בדחיפה אחת קטנה, לשבור אותם.

עריכה: אה כן; הקצרצר הזה מבוסס על ילדי המחשבה, מתוך הסאגה של אנדר. לא הספקתי להתחיל את סאגת הצל, אבל אני צריכה. ספרייה מזורגגת שאין-בה-את-הספרים-הנכונים-בזמן-הנכון. בלע.