אני קצת עייפה, אבל אני מרגישה טוב. אני חושבת להתחיל לעשות ריצות בבוקר.
אני מתכוונת לעשות שינוי בעצמי, כדי לאהוב את מה שאני באופן מוחלט סופסוף ולא בצורה החולנית שזה הולך עכשיו. שינוי מראה אולי יבוא אחר כך.
אני אסגל לעצמי תכונות קרות יותר. לא אעמוד לרשות אנשים ככה, לא אהיה שם בשבילם כל כך הרבה. למה? כי הם לא עושים את זה בשבילי, אין שום טעם שארוץ אחריהם כמו כלב. אהיה פחות זמינה גם לאנשים שאני אוהבת, מה גם שאני לא רוצה להיות צפויה וחשופה כל-כך. אפסיק לספר לאנשים מה עובר עליי. אלמד להסתיר כאב, פחד ובדידות. אלמד להסוות את הדמעות, את הרגשות שלי, בכל מצב. בכל מחיר. אני רוצה להיות סגורה יותר, פחות נזקקת לאהבה של אנשים. למה? ככה. כי הספיק לי.
אפתח לעצמי אורח חיים בריא יותר. ארוץ בבוקר. אוכל פחות שטויות ויותר אוכל בריא. אולי אחזור להתעמלות קרקע.
אתחבר לאנשים במהירות פחותה. אבטח פחות, אסמוך פחות.
והפעם אתמיד בזה. אולי ככה אנשים יעריכו את מה שהייתי.
עריכה: לא הבנתם בכלל למה התכוונתי. הדברים הם לא כמו שהם נראים, בואו נומר כך. אני לא מתכוונת לפרט מה ולמה, אבל אני יכולה להגיד שאני לא מתכוונת לאטום את עצמי. לא כמו שהפוסט הזה כנראה שידר. הייתי צריכה לצפות מראש את התגובות, אבל לא נורא. בינתיים אני רק יכולה להגיד שאף אחד ממי שהגיב לא ירד לסוף הדברים וכנראה לא הבין אותם, כי מה שמתואר כאן זה לא מה שאתם חושבים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Beautiful Lies.