והפעם באמת. כלומר, זה יכול להימשך ככה הרבה זמן?
ויש לי ממילא אחרים, שהוכיחו כבר נאמנות אמיתית, לא מסיכות שקרים, זיופים וצביעות.
ובלי קשר-
כבר הרבה זמן עברו לי מחשבות על לסגור את הבלוג. נכון, אני סוגרת בלוגים סדרתית, אבל אני חושבת שככה הכי עדיף. אולי באמת טוב לעבור בלוגים- קוראים חדשים, בלוגים חדשים, תקופות חדשות. אני צריכה ריענון כל כמה זמן, אם לדייק. הזדמנות לדף חלק לגמרי, לא מקושקש ומקומט.
מצטערת, אבל כן, נסגר.
זו לא הסיבה היחידה. גם ככה אין לי יותר מדיי פרטיות. יותר מדיי אנשים קוראים כאן.
ועדיין, היה לי ממש טוב כאן. הוא החזיק יותר זמן יותר מכל הבלוגים שלי (זה השלישי, אאל"ט). אני חושבת שאני אעביר מספר. ולא, אני לא רוצה שתעקבו אחריי ואחרי הבלוג הזה. אני רוצה בלוג עצמאי, פתוח, כן, שאוכל לכתוב בו פאקינג מה שבא לי. ועם כל הכבוד, לא נראה לי שיש לי את זה ככה. אני הולכת לשנות פרטים, כינוי, הכל. בלי עקבות.
אני עוברת לדרך חדשה. אני מנתקת קשרים עם יותר מבן-אדם אחד שעיוותו לי את החיים ואת האישיות, ממש ככה. שנת לימודים חדשה, ואני חושבת שיש לי הזדמנות לתקן המון טעויות. לתקן חברויות שנפגמו, להיפטר מקשרים שמעיקים עליי. לעשות מה שטוב לי באמת, לשם שינוי, במקום להימשך להרס עצמי כל הזמן. מי יודע, אולי זה היה איכשהו חלק מכל זה.
אני סוטה מהנושא.
בכל מקרה, זה באמת לא קל לי. עם כתיבת הפוסט הזה עוברות לי מחשבות של "אל, חבל, אני לא רוצה, כיף לי כאן". כי כן, נקשרתי לכאן. כן, זה רק בלוג אחד מניי רבים, רק קודי הטמל, asp ו-php, אבל את כל המילים שכתבתי... לא שכחתי.
והעברת המספר תפתור לי הרבה דברים, אני חושבת.
וכן, החלטתי להשתנות. לא כמו הפוסט ההוא, שכמה אנשים טרחו להצביע על הטעויות המשתמעות מתוכו. שינוי אמיתי, שכולל לעבוד על מגרעות ולנסות להכחיד אותן. לדבר ישיר. להפסיק להתחמק, לשקר ולמרוח. להפסיק להתחבא, לא לשקר. להיות ישירה, אולי קצת יותר בוטה. לא לבטוח באנשים הלא-נכונים. להפסיק לבכות על שטויות ולהתמודד בכבוד, בגב זקוף, חזקה מתמיד. לכעוס יותר על האנשים הנכונים במקום לסלוח ולהוציא את הכעס על אנשים שלא עשו שום-דבר ורק רוצים בטובתי, כי בהם אני בוטחת מספיק כדי לכעוס עליהם ולדעת שהם עדיין יהיו שם בבוקר, לא יעזבו אותי כמו אלו שאני לא רוצה לכעוס עליהם, כי אני יודעת שהם פשוט ייעלמו באפשרות הראשונה שתהיה להם. אבל כמו שאמרתי, כאן אני לא יכולה להיות כנה לחלוטין ולשפוך כאב, כעס ועצבים בלי לחשוב פעמיים על כל ניסוח ועל אם זה יפגע באנשים שאולי קוראים כאן, אולי לא.
אה, ותדעו; לאלו שמכירים אותי אישית- אם תעקבו אחרי הבלוג הזה, אני אדע. ואם אני אדע, זה לא ייגמר נחמד.
בקיצור... זה הכל. אני מעבירה מספר. בלי מעצורים, בלי פחד.
ושתדעו, הפוסט הזה אופטימית. אני חושבת שפעם אחת בחים, עשיתי החלטה נכונה. וגם אם היא קצת כואבת, אני שלמה איתה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Beautiful Lies.