כי שום דבר כבר לא יחזור
וזה כמעט נגמר עוד רגע יעבור
אם אתה לא נרדם אז תכבה ת'אור
עצום עיניים כמו פעם ועוף כמו ציפור
תמשיך לבד וצא לראות
יש אלוהים אחד בתוך אלפי תפילות
לרגע אל תפחד באומץ תעמוד
תרים ידיים למעלה הכל יכול להיות
עוד יהיו ימים שלא תסבול
וזה יקח שנים עד שבסוף תיבול
חפש עמוק בפנים כי שם נמצא הכל
תרים ידיים למעלה כל עוד אתה יכול
אני חכמה. לא, זו לא התפארות, זו עובדה. אני בן-אדם חכם למדיי. אני יודעת הרבה דברים, וקל לי ללמוד דברים. בני-אדם במיוחד.
אבל בדברים מסויימים אני בורה. טיפשה. מטומטמת לחלוטין. אני לא יודעת להגיד את הדברים הנכונים, אני לא יודעת לעשות את הדברים הנכונים, אין לי משמעת עצמית. אני לא יודעת להכיר תודה לאנשים שאוהבים אותי באמת, אבל אם החלטתי להתחבר למישהו ממש, יש לו שליטה כמעט מלאה עליי. אני פוחדת לפעמים שאין לי אישיות.
אוי, אלוהים. אני צריכה חיים. באמת. אני צריכה לצאת מהבית לכמה זמן. אני צריכה לצאת מהעיר לכמה זמן. אני צריכה ליצור קשרים חדשים לגמרי. אני צריכה לצייר יותר, להיות על המחשב פחות. אני צריכה לצחוק יותר.
אבל האמת- אין לי כל כך חשק לכל זה. אני פשוט... החופש, הקיץ הזה, גמר אותי. באמת. הייתי מנותקת כל כך הרבה זמן. אני כל הזמן רדומה, מרגישה לא טוב. אני צריכה לצאת, ועכשיו. אני צריכה לעשות דברים מסויימים, אבל כמו תמיד, אני דוחה ואז שוכחת. אני הבטחתי לעצמי ולאנשים שמאוכזבים ממני להתמיד, להשקיע, להיות ישרה, כנה. בלי למרוח, בלי התחמקויות. אבל זה כל כך קשה לביצוע, וזה מייאש. אני לא נחושה, אין לי מוטיבציה להתמיד בשום-דבר. כל דבר שהתחלתי לא סיימתי. אני חוזרת כאן על דברים שאמרו לי, ולצערי, הם נכונים. אבל אני אנסה. אני לא מבטיחה שום-דבר. אני אלופה בדיבורים והבטחות, ובסופו של דבר לא מקיימת אותן. בכלל.
לעזאזל.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Beautiful Lies.