הנה, גם אני עכשיו חלק מהעם, מרגישה חשובה. גם אני בעד ונגד, גם אני עמדתי בקלפי ביום הבחירות, גם לי יש מה לומר בנושא.
אוקיי, למי שקיבל רושם מוטעה, אני עוד לא בת 16 וחצי, אז אני גם לא יכולה להצביע- אבל זה לא מנע ממני לעמוד ביום של הבחירות עם שלט ענק של "הבית היהודי" בכניסה לקלפי ולצפות בחיוך על העוברים ושבים ובחשש על השומר בכניסה ששלח מבט מאיים בכל פעם שגירשתי בראש או הזזתי את הרגל. "ילדה! אסור לעמוד פה עם שלט! זו תעמולה אסורה! תתרחקי!"
טוב, בסדר.. התרחקתי צעד וחצי ימינה. כאן זה כבר "איזור הפקר"- מותר לכולם. יש פה אפילו אחת מ"מימד" או איך שלא קוראים להם. מבקשת מאנשים ללכת עם הלב שלהם. אם אני הייתי הולכת עם הלב שלי לא הייתי עומדת פה בגשם עם שלט ענק, מחייכת חצי חיוך אומלל. הייתי בבית החם, נהנת מהיום חופש שהמדינה נתנה לי מתנה.
***
בינינו, לא איכפת לי מהבחירות בכלל. ציפי, ביבי, ליבי- הכל נשמע אותו דבר. כל אחד משמיץ את השני, הורג אותו, אוכל אותו, מקיא אותו- ולי כבר נמאס. לא איכפת לי, באמת. תאכלו אחד את השני, עם השני, בתוך השני- בהצלחה! רוצים קצת מלח? הנה.
כל אחד מבטיח את השמיים, את הירח, את היקום על עשרות מליוני ומאות מליוני כוכביו. אני רוצה את הירח, אפשר? הוא לא בשמיים, בטח ההוא מהמפלגה השנייה גנב אותו. לא, זה סתם ראש חודש, אוף.
***
כמו שאמרתי (ואחזור ואומר) לא איכפת לי מהבחירות. אולי בעתיד (הלא כל כך רחוק) זה ישנה משהו, כשאוכל להצביע. בינתיים אני כאן, בגשם, נאבקת עם השלט ומחייכת חצי חיוך אומלל לעוברים ושבים וגם לשומר של הקלפי. מה איכפת לי, העיקר שמשלמים טוב. אופס, גם זו הבטחה שנעלמת שניה אחרי הבחירות.
מה איכפת לי בכלל.
כינוי:
blauit
בבלוג זה
בכל הבלוגים
