איזה מוזר זה,שעבר כל כך הרבה זמן מאז שכתבתי לאחרונה.
רצף אירועים הוביל אותי לכתוב מחדש,ותודה לנהג המונית מבקר המסעדות שהזכיר לי מה נכון בחיים.
דרכים חדשות נפתחות בפנינו,קידום,חול,השלמה חברים וכו'.
עדיין משהו חסר,ואולי לא באמת חסר,אלא רק שהתרגלתי להרגיש בחסרונו של דבר,שעכשיו עצם חסרונו של החיסרון הוא מה שמטריד אותי.
מרגיש צורך בלשנות..אווירה,חברים,קרבה,מעגלים,אני לא יודעףרוח הישנוי נחה עלי ואני לא יודע להחליט אם היא לטובה או לרעה.
לפעמים לאחרונה אני מר4גיש שאני מנותק מהעולם,ושקוע יותר מידי בעבודה,אבל זה לא רק זה,לפעמים זה מרגיש שאין בי יותר משהו מעניין,ממוסד מידי,אולי בעבודה מגניבה,אבל עדיין ממוסד,וחסר את הספייס שהיה פעם.
ואולי אני סתם אוכל סרט,והכל בעצם בסדר,ואני חייב להחליט לקחת את עצמי בידים או משהו כזה.
שמתי הללויה עכשיו,פעם ראשונה מזה הרבה זמן,כי נזכרתי בימים עברו,ובצורך הנואש שהיה לי בזה בזמנו,עכשיו הכל זורם על מי מנווחות
והכל בסדר.
אז למה אני מרגיש סערה באופק?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: