אני עדיין לא מאמינה שחברתי הטובה ליאן באמת עזבה לחו"ל.
למרות שזה היה לפני חודש אני עדיין יכולה לשמוע את הבכי שלה לפני שעלתה למטוס מהדהד בראשי.
אבל מאז אנחנו מתכתבות במכתבים, באייסיקיו, וגם בסקייפ.
אני גם זוכרת שהייתה לנו שיחה בטלפון שהגיעה לארגנטינה, אבל זה לא היה ארוך כי זה עולה המון כסף.
מחר אני מתחילה את כיתה י'. עוד שנה של ריבים, התאהבויות אבל בעיקר שיעורים.
אני ממש מקווה שלפחות עומר נשארה איתי בכיתה, אני עדיין לא מאמינה שליאן פירקה את המשולש שלנו.
המשולש שכולם ידעו עליו, שכולם דיברו עליו. ליאן רוני ועומר,אלו היו שולשה שמות שכולם ידעו אותם,
אבל עכשיו אנחנו סתם עוד ילדות שאף אחד לא יודע על קיומן.
המצב השתנה, למרות שאנחנו שומרות על קשר, אבל זה לא אותו דבר ובחיים לא יהיה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
