האבל, אין בו מקוריות.
לא נותרו עוד מילים שלא
אמרנו. דמעות שלא בכינו. כאב שלא כאבנו.
והיֵש שָזור מסרים מלָווים. וזיכרונות.
זיכרון זה או אחר. רגע
בתחושה אחרת, בריח אחר, שפנים לו אחרות. רגע כזה של עונג, של חיוך, של קסם.
ולמרות הקסם אף רגע
כזה אינו מזוקק או חף מהמציאות.
רגע שכוחו מחמם ומקפיא את
הלב בו זמנית.
פוצע. זועק. מתריס. כואב.
ולדמעות, לדמעות תמיד אותו
הטעם.
וכשנדמה שכבר שכך זעמו של
היקום, שוב נטרפים הקלפים, שוב כאב ופרידה, שוב מציף הכל בסערה, ושוב הכל מהתחלה. קשה
להאמין.
ומקור כל הכאב, הוא גם מקור הכח,
וכשנראה שהכל מתפרק, הכל גם מזכיר שאפשר. שמותר. שאין ברירה.
ואתה כוכב מפציע. ואתה מלאך
שומר. ואתה בדיוק כמו בשיר האומר:
"באור חיוור, במלכודת השעה,
בא מלאך, תראו מה יש לו ביד,
מה שמפריד בין טוב לרע,
זה אחי..."
כי גם אם יגמרו המילים האהבה
נצחית היא.
וגעגוע, ונחמה. וזיכרונות
מתעוררים, וזיכרונות מיוצרים, ובבואם ובלכתם רוחך.
מתגעגעת אליך אחי הקטן והיקר.
https://www.youtube.com/watch?v=KD3ZRseQz0U
http://www.youtube.com/watch?v=GDQH_KsprU8
* * *
אזכרה בשבוע פורימי צבעוני ומלא
חגיגות שכזה, הפך אותו מעיף רגשית מקצה לקצה.
תודה לכל המחבקים והתומכים, כל
אחד בדרכו.
למשפחה האוהבת, לחברים המחזקים,
וכמובן לחברות המדהימות שלי שמפנקות אותי בתשומת לב, שלא עוזבות אותי לרגע, בטח לא
בימים מסובכים...
תודה לאלה שהיו שם מהרגע הראשון
ולאלה שהצטרפו למסע חיינו במהלך הדרך הארוכה והקשה הזו.
מאחלת לכם באהבה חג עליז, ססגוני וטעים
:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ok5
