בחצר של בית הספר בין שלוש לחמש
יושבים ומנסים להבין איך כאב
שחותך את הוריד,
ומאשיר את שנינו פצועים,
זה שורף.
ושניות נמשכות,
לא אומרות שום דבר,
ומילה עוד מילה מדממת לרגע
וזה תמיד המילים שלך,
שישאירו אותי כלכך קטן.
לא משנה כמה אני יכתוב או כמה אני ינסה לכתוב , אני בחיים לא יצליח.
כי תרגשות שלי אי אפשר לכתוב.
החברים הישנים שלי כולם אותו דבר
אחד נהיה גיבור גדול והשני נגמר
עוד כמה אחרים נסעו רחוק בשביל לחזור
העשירי ההוא שפעם השארתי מאחור
החברים הישנים שלי בתוך הספר השחור
ואת כולם אני אוהב עכשיו
את כולם אני אזכור
ואת מי זה מעניין, נעשן ונדבר
על ספורט ואמנות עד שהלילה יגמר
עד שהלילה יגמר, שורות שורות של אנשים
בחלומות שלי עוברים
עד שהלילה יסתיים אני אספיק עוד לדבר
על כל נושא שבעולם
אם אלוהים קיים או לא קיים
אם יש סיבה לאכזבות
חיים שלמים בשקיות מפלסטיק
והם מושכים לי בקצה של החולצה
לחברים הישנים שלי יש טעם משונה
זה שהיה הכי רחוק אומר שהוא חושב עלי הרבה
זה שאהב לשתות נשאר עם ההרגל
לעולם של הגדולים הוא מנסה להתרגל
זה שאהב לדעת עדיין הוא שואל
וזה שחשב שטוב לו עכשיו הוא מתפלל
וגם אני נשארתי כמעט אותו דבר
מאיים ללכת אבל בסוף אני נשאר
עד שהלילה יגמר, שורות שורות של אנשים
בחלומות שלי עוברים
עד שהלילה יסתיים אני אספיק עוד לדבר
על כל נושא שבעולם
אם אלוהים קיים או לא קיים
אם יש סיבה לאכזבות
חיים שלמים בשקיות מפלסטיק
והם מושכים לי בקצה של החולצה
חיים שלמים בשקיות מפלסטיק
מתווכחים אם זה קרה או לא קרה
החברים הישנים שלי הם לא אותו דבר,
אחד נהיה גיבור גדול והשני נגמר
ועוד כמה אחרים נסעו רחוק בשביל לחזור
האהבה הזאת שפעם השארתי מאחור
[ החברים הישנים שלי-עברי לידר]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
