הדרך בה אתה מתאר אותן זהה לחלוטין לדרך בה אתה מתאר אותי.

ובכל זאת, אני לא אף אחת מהן.

ברגעים של חולשה נדירה כמעט והייתי, אבל לא.

יחמיא לי להיות. מאוד יחמיא. אני אתהדר בזה לא מעט.

ואז מה?

                                                                                                                                                                                אני לא יודעת אם אני רוצה להיות.

                                                                                                                                                                                             אחרי כל הזמן הזה כבר הייתי אמורה לדעת.

                                                                                                                                                                                                             אני מדחיקה ממש טוב. או עומדת בקסמיך טוב עוד יותר.

די לי לדעת ששקלת את זה.

גם לדעת שויתרתי יספק אותי.

נמשיך לחיות בלי דאגות. ככה זה כשאין שכל.