הפעם הפתעתי את עצמי!
תמיד פרידות נימשכות אצלי כמו מסטיק, והרגשות בכלל.
יום כועס יום מיתגעגע.. זה יכול לשגע!
תמיד זה התאפיין בזה שאני לא יודע לשים לעצמי "יעדים" \ "גבולות", דבר שיכול לשבור בנאדם במצבים שבירים כאלו.
כניראה שהאופנוע לא רק שינה אותי במחשבה כספית, אלא גם שינה לי את כל צורת החשיבה.
הפעם עשיתי את זה בדרך שלי!
לא היתיחסתי ליציאות כמו :
"זה רק יכאב לך" או "למה זה טוב? תעיף אותה כבר" וכ'ו.
אני יודע מנסיון כמה קל לייעץ מצד אחד, וכמה קשה לעשות מצד שני.
הייתי חייב להגיע לתחתית בשביל לעלות למעלה, והעדפתי את זה ככה.
היו לי אולי יומיים שלושה שהיו סיוט, אבל זה ניגמר!
הראש שלי מסודר!
אני לא מרגיש שאני "משחק אותה" כאילו אני לא רוצה אותה יותר, או לא מיתגעגע... זה באמת המצב.
אני יודע שמישפט אחד השפיע עלי לטובה בכל המעבר הזה והוא הוכיח את עצמו כמה שהוא נכון!
"אין אמת אחת לכולם! לכל אדם יש את האמת שלו שהוא הולך אחריה."
אז הלכתי אחרי שלי! היתעלמתי מכל ה"עצות" של כולם..
הלכתי עם מה שאני מרגיש!
דיברנו שוב, כי אני רציתי.
לא בשביל להחזיר אותה אלי, לא בשביל שתבין ולא בשביל ל"תקן אותה.
רציתי להוציא הכל!! כל מה שכבד לי על הראש כל מה שעושה לי רע כל מה שאני חושב עליה!
בלי עצבים, באמת שהשיחה הייתה רגוע, מתוך הבנה שפשוט אנחנו לא מתאימים, היא לא פגעה בי בכוונה.
זו היא! גם אם היא זונה או שרמוטה או חרא של בנאדם, זו היא ואני זה שניפגעתי מזה כי לא קיבלתי אותה ככה.
אין לי הסבר, רציתי להיסתכל לה בעניים כשאני מדבר!
היא לא חידשה לי הרבה, חוץ מזה שהיא ממש כועסת עלי שהיסתכלתי לה בהודעות, לא באתי גם במטרה שתחדש.
אחרי זה הרגשתי הקלה מטורפת, נקי!
תאמת שאתמול חלמתי עליה פעמיים, סתם היא הייתה בחלום לרגע לא משו עם פואנטה.
זה גרם לי להיזכר בה לקצת, להיתגעגע אליה, לרוני שהכרתי אז, לתקופה ההיא.
אבל אלו געגועים למשהו שלא יוכל לחזור שוב, גם אם ניהיה ביחד.
ככה שאין לי למה להיתבאס מזה, רק להיזכר ולחייך!
למרות זאת הרגשתי קצת חרא עם זה שאני עדיין "גורר" את הפרידה הזו, והיא, ממה שניראה, דיפדפה אותי.
אחרי קצת היתבחבשות עם עצמי, הבנתי.
הייתי מאוהב בה!
ניפתחתי אליה, הכנסתי אותה אלי לחיים, סיכנתי את הדברים הכי יקרים לי בחיים למענה.
והיא לא יכלה להגיע למצב הזה.
היא אמרה גם אז שהיא מאוהבת בי.. קל להגיד, אני לא יודע אם היא חוותה את מה שאני חוויתי.
ואני די בטוח שלא.
הבנתי שאין לי מה לאכול את עצמי על זה.
על זה שלי קשה יותר ממנה בפרידה, שאני ניקשרתי יותר.
אני זכיתי להרגיש משהו אמיתי! משהו חזק, כ"כ חזק שלא פעם הוא העמיד אותי במצבים שאני לא יודע איך הגעתי אליהם.
ובכל זאת המשכתי. כי זה היה חזק ממני!
אני לא יודע אם היא תוכל להגיע למצבים כאלו אי פעם, כי סוף סוף מאז תחילת הקשר הצלחתי לקרוא אותה.
והיא לא בנאדם כמוני, היא מתחבאת מאחורי מסכות, מאחורי שקרים.
בגדול, אני זה שהרווחתי בסופו של עניין.
מהרגע שהבנתי את זה הכל ניהיה קל בהרבה!
אבל קלות אמיתית!
חזרתי "לחיות"!
התפטרתי מהעבודה כי אני רוצה לקדם את התחום שאני לומד!
אני רוצה עבודה נורמאלית, לא כזו שאני פעמיים במיון בחודש בשביל שכר מינימום.
אני מתחיל ללכת למכון כושר, תמיד כושר זה הדבר שמרים אותי בפרידות (למרות שהטיימינג כבר לא רלוונטי).
זה לא הכל עניין של אימנוים צריך גם לאכול נכון, מה שגרם לי בלי הרבה בעיות להתחיל לאכול כפול ממה שהייתי אוכל ואוכל בריא!
ועל זה אני שמיח כי הפעם האחרונה שנישקלתי עלה לי החום! אני פאקינג אנורקסיט, שקלתי 55 (חברה של אחי שוקלת 53 סתם לצורך הדוגמא)
החלטתי שאני חייב לעשות עם עצמי משהו.
המכון הוא גם טרפיה בשבילי, להוציא אגרסיות.
וההרגשה אחרי.. שקשה להוציא סגריה מהקופסה, זה אשכרה כמו מיקווה!! אני מרגיש חדש אחרי אימון. נקי!
החזרתי את האופנוע מהמוסך, כשיפסיק הגשם אני יושב עליו עד שהוא יהיה פיקס, אני מיתגעגע לבייבי שלי!!!
רכיבה אחת עליו בזמן שניפרדנו אני ורוני וכבר מיזמן לא הייתי רואה אותה ממטר!
אבל שטויות! אני רוצה להנות מהאופנוע שלי שאני נהנה נטו ממנו! לא להוציא עצבים על איזו בחורה שלא שווה את זה.
הייתה לנו גם אסיפת דיירים בבניין, שורה תחתונה אני הייתי הבוגר בין כל המבוגרים. אספתי לעצמי פידבקים =)
אחרי האסיפה נישארתי עוד לסגריה (שהיתפתחה לשיחה) עם השכנה המילפית שלנו, אמרתי לעצמי בחיוך "חח זה אחלה ריבאונד יכול ליהיות".
פיתאום אני מרגיש הרבה יותר חיי! כל ישיבה עם חברים ניראית לי הרבה יותר משמעותית ואני יותר נהנה ממנה!
אני חושב שחפרתי מספיק, כי בגדול אפשר כבר להבין שפשוט טוב לי עכשיו ^ ^'.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
