דווקא שהתחלתי להפנים שלא ניהיה יותר ביחד, "שאין יותר רוני"..
שהתחלתי להשלים עם זה, אז היא רצתה לדבר, הךכץי בגישה של "גג עוד זיון". והבלתי צפוי קרה.. חזרנו!
הספיק ליהיות לנו כבח קטן מאז, אבל זה לא האישיו.
איכשהו שישבנו לקפה ניקלענו לשיחה על הזמן שלא היינו ביחד, ועל האקס שלה, לא יודע למה אני תמיד מכניס את עצמי לפינות האלו.
עוד בתקופה שלא היינו ביחד ושאלתי עם היא שכבה איתו כבר, שדיי ידעתי מה הולך גם כשהיא אמרה לי שלא היה כלום או שהיא היתעלמה וטבעיות והעבירה נושא.. קלטתי כבר.
ידעתי.. או אולי פשוט ידעתי שזה יכול לקרות.
בכל אופן כששאלאתי עם הוא לא ניסה כלום היא לא ענתה.. הבנתי כבר, ואז ניכסנתי יותר לעומק (שוב, אני לא יודע למה אני מכניס את עצמי לפינות האלו)
רציתי שהיא תענה לי אם זה היה עם קונדום או לא (בטון מודאג), ואז פעם הראשונה היא הצהירה שכן! הם שכבו.
עוד פעמיים באותו יום.
לא ידעתי אם לכעוס או לא.. נישארתי אדיש (האוכל גם הפיל אותי לקרשים לא יכולתי לנשום בקושי), למרות שהיא שאלה אם אני כועס, עניתי ש"לא".
יום אחרי זה זה נפל עליו, בצורה הכי מגעילה שיכולה ליהיות.. כמו סלט שתרוע לי בראש שאני לא יכול לבחור דרך שבה אני הולך ולפיה אני מיתנהג.
מצד אחד לא יכולתי לדמיין אותה איתו! ועוד לכמה זמן ניפרדנו!? חודש?! ואת רצה אליו ישר?!
מצד שני, וואלה מה שהיה היה, גם לי הייתה בחורה בזמן שלא היינו ביחד. לא מאותן סיבות אבל עדיין.
בסופו של דבר חזרנו!? וזה בא ממנה!
והיא אוהבת אותי אין ספק בזה!
אבל עדיין אני מיסתובב כל השבוע ואוכל לעצמי תראש במחשבות שלא מובילות אותי לשום מקום!
לילה אחרי רציתי שניפגש, להגיד לה שאני כן כועס, להוציא החוצה הכל. אני לא אחד ששומר בבטן.
דיברנו.
יש לה מזל שאני כ"כ אוהב אותה, איכשהו עברנו הלאה. כמחוות פיוס שכבנו (מצחיק אבל ככה זה ניראה) ונירדמנו. לפני שהייתי צריך להחזיר אותה הביתה שאלתי אותה בשקט עם בא לה עוד פעם לפני שהיא הולכת.
היא אמרה שאין לה כוח, ישר קפץ לי לראש "העיקר עם *** היה לך כוח לפעמים באותו יום!?"
שוב ניכנסתי לאדישות \ "פרצוף תחת", זה הרתיח אותי, והחזרתי אותה הביתה.
מאז לא דיברנו.. איזה יומיים שלושה, רציתי את הזמן שלי להיתבחבש במחשבות, לתפוס כיוון.
בזמן הזה אני רק מנסה למצוא אנשים שיכולים לעזור לי ולתת לי כיוון, כי אני לא אובייקטיבי.
אני עדיין אוהב אותה, אבל לא מסוגל להחליט מה לעשות בשניות אני מיתהפך עליה!
מה שממש מפריע לי הוא שהיא דואגת ליראות אותו הפעמים שהוא בבית, הם נישארו ידידים.. למרות ששניינו יודעים שהוא רוצה אותה.
וגם על זה היו מי שעשו לי פרצופים, למה אני נותן לה ליראות את האקס שלה בכלל ושזה לא במקום לעשות את זה כשהיא איתי וכ'ו.
ועוד עכשיו הם שכבו, אז איך אני אמור לקבל את זה עכשיו!? היא אמרה שהיא לא תראה אותו יותר, אבל זה לא ממש מנחם אותי. אני עדיין לא רגוע.
מה שעוד הפריע לי הוא שהיא לא אמרה לי את זה, אני הבנתי ממנה אבל זו כבר פעם שניה או שלישית שהיא מסתירה ממני דברים. אני יכול לראות את זה עליה אבל זה לא המצב שאני רוצה. אני בנאדם שהכל על השולחן!
(בטח זה נישמע שממש אין לי אמון בה, ואיפה שהוא האמון שלי בה התערער, עוד מתחילת הקשר, אבל זה משו שאפשר לשפר.. הייתי שם כבר הייתה לי תקופה טובה בקטע הזה)
יש כאלו שאומרים לזרוק אותה שהיא לא שווה את זה אם היא הולכת לאקס שלה ועוד בקושי חודש לא היינו ביחד, יש כאלו שסתם אומרים שאני צריך להחליט מה לעשות ולעשות אותו, שזה לא טוב ליהיות במצב "מיתנדנד" כזה שאין לי כיוון.
ואני לא בטוח אם זה עוזר כל ה"עצות" או שזה רק מבלבל.
לפני יום יומיים ראיתי כבר את הפרידה, זה ממש הפריע לי, והיא מצד שני, כזו היא ואין טעם לנסות לשנות את זה.
אבל הייתי כבר בלעדיה תקופה ואני יודע מה היא בשבילי!
ובמחשבה ארוכה יותר לאחור אני רואה שהיה לי טוב (טוב מאד אפילו), ואחרי הכל מה שקרה קרה שלא היינו ביחד ולא חשבנו על לחזור, אז אולי אני סתם עושה מזה עניין, שוב - אחרי הכל זה שחזרנו בה ממנה! זה אומר משהו.
ואולי זו סתם פגיעה באגו וברחושנות, שהיא הייתה איתו או עם מישהו בכלל.
(יצא לי לדפדף עיתון לעמוד ההורוסקופ, בדרך כלל אני לא קורא את זה. אבל תמיד מסקרן אותי לדעת אולי יצאו פוקסים שמתאימים למצב שלי. שם היה רשום משו על להיזהר לא ללכת אחרי האגו בצורה איוורת, מצחיק כי יכול ליהיות שזה המצב)
בכל אופן כשאני חושב בצורה אחת.. זה ניראה לי שאני קטנוני מדיי ועושה סיפור ממשו שקרה ומאחורי כבר.
אם אני חושב בצורה אחרת אני רוצה לשבור משו מרוב עצבים ולהעיף אותה קיבינימט...
כל הסיפור הזה יכול ליהיות תירגום למונח "דילמה".
איך שאני לא אבחר משו קצת מציק לי, ובא על חשבון משו אחר.
בשורה התחתונה אני אוהב אותה!! ולא קל לי לא לבחור בצד כזה או בצד אחר, ובטח ובטח שלא להישאר באמצע!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
