תחייך. זה גורם לאחרים לתהות מה אתה זומם.

טוב, השנה הזו לא הייתה מבין הקלות....

דווקא די קשה, הייתי אומרת!

היה מלא דבריישן עם:

גב' בן: הראשונה שבכלל שמה לב לבעיות למידה שלי (בהמשך), וקצת חנקה עם עב' הגשה.

פוטפוטיישן: חברות שהפכו לאויבות שהפכו ל BFF (כרגע בBFF)

כל מיני אנשים שאין לי כוח להזכירם, סליחה!!! כבר ציינתי שאני גאונה עצלנית?

ובשנה השתניתי: שיערי התארך, עורי (שוב) התכהה טיפה, קיבלתי את האדום הזה על הלחיים כי לא היה לי כוח לקרם הגנה ><, התבגרתי [קצת], וגם:

התאהבתי, התאכזבתי, התאהבתי שוב, קיבלתי אובססיה, התנזרתי ממנה, חזרתי בצורה יותר מתונה, קיבלתי עוד אובססיה, הכרתי אנשים, רבתי, הבנתי כמה מסוכן זה לאבד שליטה בכעס {בעיקר מאחרים},וגיליתי דברים חדשים:

הפכתי מוונאבי מסורתית לכמעט אתאיסטית, מפקאצה אוטקואית למשהו מוזר שעוד אין לו תווית, ואיבדתי ומצאתי גם דברים חומריים (פלאפון, מחזיקי מפתחות, כו'), וגם דברים אחרים (ידע, רעיונות, צורות להגדרת דבר חשוב)....

וגם, הבנתי שהעובדה שהאיי. קיו שלי טיפה יותר גבוה משל רוב האחרים לא אומר שאני צריכה להתבטל כל היום בטענה שאני מספיק חכמה כדי לעשות הכל בדקה ה-90. עכשיו לנותר רק להפסיק לעשות הכל אחרי הדקה ה-88.

וגם, יש לי אבחון בינואר, שבעזרתו אוליי אני באמת אתקדם!!! *תקווה*

תגובות בקטע הבא!!!