הטוב בחופש-
לא עידכנתי 3 חודשים אני חושבת, בערך מהחופש הגדול (או לפניו..)
בקצרה אני אסכם, שבחודשיים של החופש, עשיתי חיים.
כמעט ולא היו לילות שנשארתי בבית, וההורים הפעם נתנו קצת יותר חופש, אז היה לי כיף.
מסיבות, הופעות, ים, בריכה, צופים, ת"א, חבר, בנים, אלכוהול, חשיש,
באמת שזה החופש הכי טוב שהיה לי.
אז לא עידכנתי, כי לא היה ראש לזה, ובטח שלא זמן..
הרע בחופש-
ירדתי משהו כמו 4 קילו לפני החופש וקצת אחריו, הייתי במשקל מדהים יחסית. והייתי מאושרת.
ואז התחיל החודש השני של החופש, ונשברתי. וכל יום אכלתי ונישנשתי כמו בהמה.
עליתי ניראלי כפול מזה. אני שוקלת כרגע 52 , אחרי שהייתי ב-47 כבר.
מסתבר שהפתרון שאני מוצאת במצבים כמו עכשיו, זה אוכל. וזה מדכא אותי בטירוף.
אנשים כבר שמים לב שהשמנתי. 'גדלת' במילים יפות. וכבר רואים ת'גלגלי שומן שצמחו לי מתחת לחולצה.
לא מבינה למה אני צריכה את זה.
אני מתה לעוף מפה.
לא בא לי לדבר עם אפאחד כבר.
בא לי לעשן. חבל שה"הורים" בבית.
לא בא לי שהם יגלו.
בא לי שאמא תפסיק לעשות סיפור מזה שאני שותה לידה XL. וזה בכלל בלי אלכוהול. מפגרת.
לא בא לי להמשיך ת'לימודים האלה. ביצפר עושה לי רע.
בא לי חופש. מעצמי, מאחרים, מהחיים.
לא בא לי להיות רופאה. כן אמא. לא בא לי.
בא לי לעשות מה שאני אוהבת. כשאני אמצא אחד כזה.
לא בא לי לבכות עכשיו.
בא לי לצאת מהבית, לחייך, להנות.
לא בא לי להתקע בבית באמצע שבוע בגלל בית ספר דפוק.
בא לי לצאת, לא לדרוך בכלל במקום הזה.
לא בא לי להיות בת 16.
בא לי להיות בת 21. לגור בבית משלי, ולעשות רק מה שבא לי.
לא בא לי לעשות את מה שמכתיבים לי.
ובטח שלא בא לי לסדר כרגע ת'ארון, אמא.
בא לי להישאר על הכסא הזה, להתארגן עוד מעט, ולברוח רחוק מכאן.
לא בא לי אמא שממשיכה להגן על בעלה בכל מצב, רק בגלל שהיא "אוהבת" אותו.
בא לי שתפקחי את העיניים כבר, ושתיראי איזה בן אדם מגעיל בעלך.
לא בא לי ללכת מחר לצו ראשון, עוד שטות של הצבא הזה על הראש.
בא לי ליסוע לטייל בעולם.
לא בא לי לקבל מחר את התוצאות של הבדיקת דם והשתן שעשיתי השבוע, ולגלות שמצאו בהן שאריות של סמים.
בא לי לדלג על כל השבוע הזה. או לדלג עד החיים עד לחופש הבא לפחות.
לא בא לי שההורים יגלו שאני מעשנת.
אבל בכל זאת, ממש בא לי לשלוף כרגע סיגריה מהתיק, לצאת מהחדר הנעול הזה, ולהדליק אותה מול הפרצוף שלהם.
לא בא לי את האבא הזה.
בא לי להרזות. ולהפסיק להכניס ת'בטן כל החיים שלי.
לא בא לי שיסתכלו עליי בכלל.
בא לי שהכל יהיה בסדר.
הלוואי והכל יהיה בסדר.
הילדה הכי יפה רוקדת,
כולם תראו איך היא נופלת.
אל הרצפה היא מתרסקת,
כשההזיה נגמרת.
אז המציאות חוזרת,
והאמת - היא מכוערת.
לא נוכל לאכול ולא לישון,
שמישהו יזיז את השעון.
זה מרגיש כמו הוליווד,
הכל רדוד.
מבחוץ נוצץ ומבפנים אבוד.
הסיפור מוכר שמענו כבר,
אני מאוד מצטער.
הפנים היפות שלך לא ישארו לנצח את יודעת,
הכל ימעך, תסתכלי מסביבך,
אין אף אחד לצידך...
**********
~StarChild~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~StarChild~
