הוא היה מן גיבור שלי, זה שתמיד קונה כל מה שאני רוצה, זה שלוקח לטיולים כל שבת שנכנס לכל בריכה, שבים משחק איתי, שקונה לי את הגלידה שאני הכי אוהבת, שתמיד ידע מה אני בדיוק רוצה לאכול, שתמיד שנשארים לבד בבית מזמינים פיצה, שתמיד יודע לתת אבל לא מדבר..
זה שתמיד חשבתי שהוא הנורמאלי, ורק פה ושם ראיתי את הצדדים הרעים,
אבל שגדלתי הבנתי שהוא לא מה שחשתבי, שאני לא נבויה בשבילו.. שאולי אני קשורה אליו וחשובה לו אבל הוא לא יודע לתת
ואין למה לצפות.
הוא שבר לי את הלב והרס אותו בכל דרף אפשרית. הוא לא יוכל לתקן את הלב לא משנה כמה שהוא ינסה, ואולי אם מדי פעם אני מביאה לו חיבוק, אני שניה אחרי זה מתחרטת כי אני יודעת כמה שלא מגיע לו וכמה הוא לא מי שהוא.
אני יודעת לא לפתח צפיות, אבל אני פשוט לא אוהבת אותו.
זהלא קרה סתם בוקר אחד שקמתי ואני מרגישה ככה, קרו דברים שלא כולם צריכים לדעת , שבעצם אפחד לא צריך לדעת.
חבל שדווקא דברים כאלה קוראים עם אבא, שלא אמור להיות ככה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
