אני לא בטוחה שאפילו אתן מכירות אותי, אתן שתמיד איתי שתמיד תומכות בי ועוזרות לי שתמיד מצחיקות אותי.
אפילו אתן שמות לב שאני שונה, שיש בי יותר פוזה, שיש שינוי, שיש משהו אחר - שזאת פשוט לא אני.
ואם לא שמתן לב, אז אולי עכשיו תבינו..
אני לא אותה אחת, אני רוצה למוות ואין לי סיבה. אני מחליטה דברים בצורה פזיזה, אני התבגרתי בצורה מסוימת ונשארתי אותה ילדה שעושה שטויות. נהיתי לא פה, לא בעולם שלנו, כל הזמן רק עיפה ועוד שניה נופלת לריצפה, שומעת מזרחית או רוק , דופקת תראש בכמה שיותר דברים, מרגישה אל סמים, אל שתיה .. ובכלל לא לקחתי כלום. אותם בגדים אבל שונים, איפור אחר, שיער אחר, שינוים בלי סוף ולא רק במראה החיצוני. פוזות שהם חלק מהטבע שלי, זה אומר שהם לא פוזות ?
אנשים חדשים בצורה מוזגמת, בצורה לא אמיתית, בלי אהבה או שמחה.
ואולי אני בכלל לא אוהבת ? לא אותו ולא אותכן ולא אפכת שסביבי ?
אני רוצה שינוי עוד יותר קיצוני, שינוי בלי אפחד מהעבר.
יש לי כלכך הרבה דברים שאני רוצה ולא מסוגלת לעשות, רק מפחדת ללכת עוד צעד ולהיות מדורדרת, ואני לא מזגימה.. אתן פשוט לא רואות. ואני פשוט לא מרגישה את זה מספיק חזק, לומר לכן את האמת, להיות כנה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
