הבלוג שלי ו...זהו?

אז היום נר ראשון של חנוכה.מחר יש לי מבחן באנגלית,ורק ביום שלישי המיוחל אני אצא לחופש.

חופש?הצחקתם אותי.

ביום שלישי אני הולכת לבת דודה הכי מעצבנת בעולם.

ביום רביעי יש לי שיעור נגינה+מבחן חוזר במתמטיקה

ביום חמישי יש לי מפגש פורום שיכול ליהיות שאני אבוא אליו,אם יתבטל לי הטיול המשפחתי לתל אפק(בורינג)

ביום שישי אני הולכת לסבתא וסבא שלי.הם בסדר ואני ממש אוהבת אותם אבל הם לא יכולים שלא להראות את התמונות מהטיול האחרון שלהם.שיעמום.

ביום שבת,חופש מיוחל.נגיד.כמו תמיד בשביל מה יש אחים שיהרסו לך את השבת

ביום ראשון יש מפגש ישראבלוג אז חשבתי ללכת.זאת כמובן רק אם לא נלך לדודים אחרים בשביל "ביקור קטן" שיהפוך לגיהנום.

ביום שני אין לי מושג אם עדיין יש חופש או לא,אבל אם עדיין יש אני אהיה מאושרת.סוף סוף אני אוכל לישון בשקט כל היום.

אני ממש לא מבינה מה שונה חנוכה מחגים אחרים.למה דווקא בו הולכים לביצפר בערב חג וביום ראשון של חג?

רק בגלל שזה חג "חילוני" ?

גם פורים זה סוג של חג חילוני!

ואחרי כל הימים האלה בלי שום חג,אף אחד לא חושב שמגיע לנו את היום הנוסף והנחשק הזה?

זה ממש לא פוסט חנוכה,אני עושה פוסט חנוכה גדול יותר(ועם ההפתעה) אבל פשוט סתם רציתי להיות משוייכת לנושא החם,אה וגם לפרוק קצת תסכול.וכמובן שלאחל לכם חג שמח!

חג שמח לכל עם בית ישראל!שלא תשמינו יותר מדי מהסופגניות(איכסה, לביבות!)

תודה לכל מי שהגיב לי בפוסט הקודם.

הסיבה היחידה שאני כותבת את הפוסט הזה היא בגלל שזה באמת חשוב לי.אחרת לא הייתי כותבת את זה,במיוחד לא אחרי יום שהיה כל כך חרא.

חשבתם פעם על כל האנשים שהחברה לא מתייחסת אליהם כאל שווים?

ולאו דווקא מוגבלים נכים או גזע שונה.

אליהם החברה מתייחסת יותר טוב מאל מי שאני מדברת עליהם.
כן כן חשבתם נכון-החנונים,גיקים וכל הסוג הזה.
רק בגלל שהם לא אוהבים את אותם דברים שהמקובלים אוהבים ולא נגררים אחרי מלך/מלכת הכיתה זה לא אומר שצריך להשפיל אותם ולהתייחס אליהם כאילו הם לא קיימים.
אני יודעת שתתקפו אותי על זה ותגידו שאתם הכי בסדר בעולם ושאתם לא מפלים אף אחד אבל-

אפילו הדבר הכי קטן,יכול להוביל לחרם,שיסתיים בהתאבדות.

כן קראתם נכון.ושבתם פעם למה אנשים מתאבדים?
לא רק בגלל דיכאון.ממש לא.
אנשים מתאבדים בגלל החברה,בגלל ההשפלה שהם עוברים כל יום.

מישהו ראה את הסרט הנקוק?

אז גם אני החלטתי לעשות שינוי.
אני מציגה בפניכם את סטיקר הזכויות.סטיקר חובה בכל בלוג אכפתי!
חכו קצת וזה יעביר שקופית.אל תלכו באמצע!חכו עד הסוף!זה מתחיל מהדובי...

 

מי שרוצה לשים אותו ברשימות צריך לכתוב לי הודעה בפוסט הכי עדכני ואני אשים אותו ברשימה מיוחדת ואתן לו זכות להשתמש בסטיקר.פעם בחודש אני אפרסם את הרשימה המעודכנת של מי שמחזיק אצלו את הסטיקר.

חוקים לקבלת הסטיקר:

*חובה ליהיות אכפתי
*להראות שאתה אכפתי ונדיב
*להראות שאתה לא פאקצה(אין לי משהו אישי נגדכם ואני ממש לא מפלה פשוט ידוע שהפאקצות בדרך כלל משפילות חנונים.אם תוכיחו לי שלא אז אתם יכולות להיכנס)

*לפרסם את הסטיקר.

זהו.אני יודעת שיכול ליהיות שלא יצא מזה כלום,אבל אני ממש רוצה לנסות.מי יודע,אולי גם אני אצליח לחולל שנוי גדול בעולם,או לפחות בישרא.ואל תחשבו שאני סנובית או מתנשאת,פשוט לכל דבר צריך חוקים.אחרת יהיה באלגן לא נורמלי.

ולא.עדיין לא תיהיה חתימה ולא פאנץ ליין.
סלמאת

איזה אבסורד.

אני מתרסקת.

אני אבודה.

אני ממש לא מבינה מה קורה לי.

אין לי כוח לכלום,רק לשבת בבית ולישון בתנוחות מוזרות.

אבל אני לא יכולה לעשות את זה כי אני שוקעת בשיעורים.

יש לי מבחן גדול במדעים מחר ועוד לא התחלתי להתכוננן.

יש לי פרוייקט באנגלית לעוד יומיים ועוד לא התחלתי.

אז תגידו לי...מה לעזאזל אני עושה כאן???

גם אני לא יודעת.כנראה אני מאבדת את עצמי יותר ויותר.

אין לי כוח לכתוב,ובכל זאת אני כותבת.וכותבת.וכותבת.

אולי זה בגלל שזה המפלט היחידי שלי מהעולם.

הדבר היחיד שמעציב אותי זה שאני לא כותבת שירים.

למרות שפעם הם היו המפלט שלי

אבל כנראה הם כבר לא.

הבלוג החליף את מקומם.

אבא שלי שם את השיר הללויה בפול ווליום.

זה גורם לי ליותר מדי זיכרונות.

כמיהה לילדות טובה יותר.

אפילו שהילדות שלי הייתה הכי בסדר שבעולם.

אני רוצה עוד.

כבר יותר מדי זמן שאין לי חבר.

אולי בגלל זה אני מתרסקת ככה.

אבל אני כבר מזמן הפסקתי להאמין באהבה.

פגעו בי יותר מדי פעמים

אני לא מאמינה שאני השתמשתי בסמיילי כרגע למרות איך שאני מרגישה.

אני פשוט מתחרפנת.

משום מה הפוסט הזה מתקשר לי לשיר של הג'ירפות.