אני מתיאשת בקלות אני יודעת שזוהי הבעיה שלי.
אני מתיאשת בקלות מכל מה שלא נמצא אצלי תחת מטרה
לכן לא שיחזרתי את מה שנמחק. זו בדיוק הבעיה.
כל מה שלא נמצא אצלי תחת "מטרה" פשוט לא קיים. זה קרה לי עם החבר הקודם שלי עם הציונים שלי עם המשלחת – לטובה. אבל זה גם קרה לרעה היחסיים שלי עם אח שלי פשוט ירדו לטימיון בשנה האחרונה הוא כל כך רחוק וכבר לא היה אכפת לי מה יקרה או לא יקרה פשוט הדחקתי אותו.
עכשיו עברה שנה מאז שראיתי אותו ורק היום קלטתי כמה הוא חסר לי.
שיחזור כבר
אוף למה אני צריכה להיות פה לבד
כולם בארץ הוולגרים
היום רק אחרי שקלטתי כמה התרחקנו שמתי את הקשר שלנו תחת הכותרת "מטרה" אולי עכשיו המצב יהיה יותר טוב.
טוב אני אתחיל לספר על עצמי מהתחלה- אני בת 15 כמעט, בתיכון, הורים שלי גילו שאני חכמה מאוד כבר כשהייתי קטנה, מאוד קטנה וזה השפיע על כל צעד שלי, בהרבה דברים שעשעיתי עד עכשיו הורים שלי דחפו אותו לעשות אותו, ומה שהם לא דחפו אותי לעשות היה מטוח מחשבה כמה גאווה זה יסב להם.
רק כשאני כותבת את זה אני מבינה כמה זה נכון.
בנתיים הוא המטרה שלי. הוא הסיבה שבגללה אני אקום מחר בבוקר הוא.
הוא והפנים המושלמות שלו.
הוא, זה שאני אוהבת...
האם הפכתי אותו למטרה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
