הרבה פעמים שאלתי את עצמי למה, בעצם, מערכת החינוך של היום נראית כפי שהיא נראית...ובכל פעם שהתלהבתי משיטת חינוך חדשה וניסיתי ללמוד אותה, ראיתי שבדר"כ כמה שהשיטה יותר נוצצת בהתחלה ומפתה - ככה היא יותר הרסנית והתוצאות שלה יותר גרועות.
בעצם נראה לי שמה שקורה היום הוא שכל דור בועט בערכים של הדור שקדם לו, אבל באמת שזה לא מכוונה רעה, אלא שפשוט הרבה יותר קל לבעוט בהכל ולהתחיל דרך חדשה לגמרי, מאשר באמת להסתכל על הדרך הישנה, של הדור שקדם לנו, ולשאול מה טוב בה, מה אפשר ללמוד ממנה ומה צריך לתקן...זאת עבודה הרבה יותר קשה...
שמעתי סיפור שממחיש את העניין הזה די טוב -
פעם הייתה ילדה שאמא שלה כל הזמן אמרה לה "תיקחי סודר, קר בחוץ" וככה אמא שלה כל הזמן הייתה מנדנדת לה "תיקחי סוודר, תיקחי סוודר"
והילדה ממש שנאה את זה. היא הבטיחה לעצמה שכשלה תהיה ילדה היא אף פעם לא תגיד לה לקחת סוודר.
ובאמת הילדה הזאת גדלה, והפכה בעצמה לאמא, והיא באמת עמדה בהבטחה שלה ואף פעם לא נידנדה לילדה שלה שתיקח סוודר.
יום אחד הילדה שלה הלכה לחברה, וכשהן יצאו - האמא של החברה הזאת נידנדה לבת שלה "תיקחי סוודר, קר בחוץ, את תתקררי..."
והילדה ראתה איך אמא של החברה דואגת לה, והיא הייתה ממש עצובה - שאמא שלה לא אוהבת אותה ולא אכפת לה ממנה...
ואז היא הלכה ליועצת ובכתה שאמא שלה לא אוהבת אותה, והיועצת באמת התקשרה לאמא שלה, ואמרה ש"הילדה טוענת שאת לא אוהבת אותה..."
ואז האמא שמעה על הקטע עם החברה והסוודר והיא ממש צחקה כי הרי זה שהיא לא נידנדה לבת שלה היה מרוב אהבה אליה, כי היא רצתה שהילדה שלה לא תסבול מנידנודים כמוה...
אז זה הסיפור, ובאמת במבט ראשוני אפשר להגיד - אין מה לעשות, כל אחד תמיד ירצה את מה שיש לאחרים - אם מנדנדים זה לא טוב, אם לא מנדנדים זה לא טוב...בקיצור אף פעם אי אפשר להיות בסדר...
אבל לי נראה שלמרות ששתי הדרכים האלו קיצוניות - גם לנדנד יותר מדי, וגם לא לנדנד בכלל - אם לא יודעים מה לעשות - יותר טוב לא לנדנד מאשר לנדנד.
אני חושבת שעדיף לא לנדנד (אבל רק אם זה לא מקרה מסכן חיים, ברור שאם ילד לדוגמא רומז אפילו בצחוק על כיוון של התאבדות אז חייבים לעשות הכל הכל כדי להציל אותו, אבל אני מדברת פה על דברים שהם לא סכנת חיים)
אני חושבת שעדיף לא לנדנד כי ילד שמנדנדים לו וכל הזמן אומרים לו מה לעשות - ייצא לעולם ולא יוכל להסתדר - הוא פשוט יקרוס!
ילד שנתנו לו לבכות לבד עם עצמו ולשנוא קצת את העולם ואת ההורים שלו ש"לא אכפת להם ממנו" (שוב- רק אם זה לא מקרה מסכן חיים, בדר"כ ילד שמנעו ממנו סוכריות לא יתאבד...אבל צריך להכיר את הילד כי היום קשה לדעת...)
ילד כזה יילמד להתמודד עם קשיים. הוא ייצא לעולם חזק. הוא יידע לעמוד על שלו. הוא יידע להחזיר אם מעליבים אותו כי ההורים שלו לא עשו בשבילו הכל.
חלק גדול מהחינוך לדעתי זה לא לעשות בשביל הילד דברים שהוא יכול לעשות לבד. אם עושים לו הוא לומד לא להתאמץ - ואתם עושים לו שירות דוב כי ככה בחיים לא יהיה לו סיכוי להגיע למה שהוא באמת רוצה.
אין נוסחת קסם - החיים הם עבודה קשה ורק אחרי העבודה קוצרים את הפירות האמיתיים.
כינוי:
של אמא
בבלוג זה
בכל הבלוגים
