"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"

אני יושבת לי במיטה הגדולה, תופסת חלק קטן ממנה, עם הלפטופ על כרית על הברכיים, אחרי מקלחת נעימה, ועם שיער רטוב. לוגמת כל כמה דקות מהקפה בספל האהוב שלי ועם החלב שהקצפתי קודם לכן, אחרי ארוחת ערב בריאה כזו שכוללת מקושקשת קוטג' ועגבניות, מוזיקה באוזניים וסתם מולקולות של סיפוק מתערבבות באוויר החדר.

ישראבלוג זה מקום כל כך קטן אחרי הכל. יש בו המוני אנשים ואני עדיין מגלה אנשים חדשים. עם חלק זה ממש הצליח ואני בקשר טלפוני, פייסבוק וכולי. אבל תמיד מפליא אותי מחדש לגלות בלוגרים שאני מכירה מגיבים אצל בלוגרים אחרים שאני מגיבה ושכולם במין שיתופיות כזו וקשר כלשהו.

בכל אופן, הימים האחרונים עברו עם מעט מאוד שעות שינה. ביום שבת בערב עשיתי בייביסיטר עד שתיים בלילה והייתי צריכה לחפוף ראש בחזור. 02:40 הייתי כבר במיטה ואז החל החלק הכי קשה, להרדם. לא הצלחתי בשום צורה שהיא. הייתי דיי שמחה כזו, וחשבתי מחשבות טובות שגרמו לי להיות לא עייפה בכלל. יצא שנרדמתי בסביבות ארבע וחצי וישנתי שעה בלבד בכל הלילה הזה. קמתי מעט עייפה אבל הייתי כמו אנרג'ייזר ביום הזה. מזמן לא הייתי עירנית ככה.

הלילה כבר ישנתי פי חמש מהלילה הקודם, מה שאומר חמש שעות והייתי יותר עייפה. בקטע של להרדם כמו מתה באוטובוס. בחזור אפילו קניתי לי כוס קפה כדי לא להרדם, אני ממש שונאת לישון באוטובוסים *אני גם כבר ממש שונאת אוטובוסים אחרי כל הזמן הזה שאני מבלה שם* ונרדמתי עם הכוס חצי מלאה בתנוחה מוזרה כזו של כומר.

אתמול הייתה לי שעה דיי פנויה ביום אז ציירתי את עצמי במדי צה"ל. אח"כ הראתי לכמה חברים ואז ידיד שלי עשה משהו לא יפה. הוא אמר שיש לו משהו לומר אבל זה קצת מרושע. אז אי אפשר לומר משפט כזה ולא לצפות שאגיד "טוב תגיד". ואז הוא אמר את המשפט שהוציא אותו הכי מטומטם "ציירת את עצמך רזה יותר ממה שאת".הייתי דיי בשוק בהתחלה, אני גרועה בתגובות מהירות. אז לא ידעתי מה לעשות. בינתיים כל החברים צעקו עליו וחברה שלי ממש לקחה את זה רחוק וכעסה עליו כל כך. אפילו הבן שהיה איתנו כעס עליו, ומזה דווקא הופתעתי. אז הייתי נבוכה ואני לא אגיד "כן זה מעליב" מול כולם. אז אמרתי שאני בסדר. אבל זה כן הסתובב לי בראש המשפט. אז החלטתי כן לסגור חשבון כי מה שהוא אמר היה מטומטם לחלוטין.

באתי אליו והבהרתי לו את הנקודה אחד מול השני וראיתי שהוא הרגיש רע עם עצמו. אחר כך הוא גם בא ואמר "את יודעת שאני אוהב אותך" ונתן לי חיבוק. הבנתי שהוא מצטער. אני יודעת שאני צריכה לשים פס על מה שחושבים עלי, אבל זה עדיין קצת מביך שהוא שיתף אותי במחשבה הזו עלי. דמט! זה גרם לי קצת להרגשת אי נוחות.

בכל מקרה, אני פועלת למען הירידה במשקל. היום גם ביקרתי בחדר כושר והתאמנתי על המכשירים ורצתי 3 ק"מ ב20 דקות , אני יודעת שזה גרוע, אבל תחשבו שהייתי פדלאה ואני צריכה להיכנס לזה לאט. אבל עצם זה שרצתי 20 דקות. באמת שלא האמנתי שאני מסוגלת לרוץ אפילו חמש דקות. אחרי האימון היום אני מרגישה את הבטן, בטח היא תהיה תפוסה מחר. ואני אוהבת שרירים תפוסים בבטן, זה גורם לי להרגיש שעשיתי משהו משמעותי בנידון.

טוב ונראלי שכרגע אלך לישון, שכן שעות שינה במילא חסרות לי אז אני לא אגדיל את המינוס בהן.

יש לי עוד כל כך הרבה דברים שרציתי לספר וכל הזמן דחיתי את רגע כתיבת הפוסט עד ששכחתי. אני מקווה שבעצמאות יהיה לי קצת יותר זמן לכתוב כאן.

לילה טוב