אז יום ראשון האחרון שלי לפני הלימודים, ואני כבר רואה איך השבוע הזה הולך להיות לי פשוט קשה נפשית.. קשה לי עם זמן ההמתנה הזה, ופתאום צצות לי בראש מחשבות ושאלות ופחדים..וקצת נכנסתי ללחץ.
מה אם החומר יהיה לי קשה מידי?
מה אם לא אצליח להתחבר לאנשים?
מה אם אריב עם בוסה שתגור איתי?
מה אם לא אוהב את שאר השותפות שלי?
ומה אם לא אסתדר בלחלוק דירה עם עוד שלוש בנות?
מה אם המעי הרגיז שלי יתגבר? כי הכל כל כך מלחיץ אז אני לא רואה סיבה שהוא לא יתגבר..
ומה אם לא אצליח להשתלט עליו?
מה אם הנסיעות פעמיים בשבוע יהיו לי קשות?
ומה אם לא אצליח להרגיש שם "בבית" ?
מה אם לא אצליח להבין את החומר?
ומה אם ארגיש חנוקה כמו שהרגשתי בצבא?
מה אם אכשל ואאכזב את עצמי?
ומה אם לא אצליח להבין סופית איך הרב קו הזה עובד?!
כל כך הרבה "מה אם" יש לי בראש בבת אחת שאני עוד שניה מתפוצצת!
מחר אני נוסעת פעם ראשונה לקחת מפתחות לדירה, ולהביא לשם דברים. תכננתי לעשות את זה ביום כיף עם אחותי לבד.. ולעשות את זה ברגוע.. ופתאום יצא שעוד שלוש חברות שלי מגיעות לשם, שתיים איתי באוטו, כי לא יכולתי להגיד 'לא' אם כבר אני נוסעת לשם.. ופתאום זה קצת מרגיז אותי כי רציתי להיות שם לבד עם אחותי, ולהרגע, ועכשיו, אם כמה שזה רק "טרמפ" אנחנו גרות ביחד, נהיה בדירה ביחד, לא "נתעלם" אחת מהשניה כמובן.. ואני תמיד מרגישה אחריות על אחרים.. למשל, שתי החברות שנוסעות איתי לא קשורות אחת לשניה, ואחותי לא קשורה אליהן. ככה שאני החוט המקשר בין כולן ואם משהו פתאום ישתבש אני אתחלק לשלוש וארגיש לא בנוח.
בכל מקרה,זהו, מספיק! אולי פשוט אתרכז בעצמי. זהו זה. אני פה חשובה, זה המעבר שלי לדירה חדשה והתחלת הלימודים שלי, ואני צריכה להתרכז כרגע רק בעצמי. לא באף אחד אחר, ולא באם כולם "ירגישו בנוח". אלא באם אני ארגיש בנוח ובאם אני אתארגן שם כמו שאני רוצה ואנצל את הזמן לסידורים שלי שם בדיוק כמו שרציתי.
כנראה אסיים את קצת הסידורים שיש לי עוד היום, ואעשה הליכה, ואשקע בספר. ואני כל כך מקווה שיתחיל לרדת גשם שישטוף את כל הבלאגן הזה אצלי בראש. ואשתה לי תה חם, ואתרפק על הספר שאני שקועה בו עכשיו *שעוד לא יצא לאור ויצא רק בחודש הבא :P*... דיי מספיק.. הגיע הזמן פשוט לנשום עמוק ולהרגע..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
הסוחרת מונציה