"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"

עכשיו אני יושבת לי בשולחן החדש/ישן שלי, בחדר הקטן שלי עם כוס הקפה הגדולה שלי ומוצאת קצת זמן לנשום ולכתוב.

הראש שלי התבלגן בערך עשרות פעמים ביום וכל פעם השלטתי בו סדר,

הבטן שלי התהפכה וכאבה וממשיכה לכאוב, בהתקפים של כאבים חדים לאורך כל היום

והייתי מצוננת לייק הל וכאב לי כל הגוף.

אבל עשיתי את זה.

אני בחדר הקטן שמרגיש לי חמים ונעים להפליא, 

אכלתי ארוחת ערב כבר פעם שניה עם השותפות שלי,

והיום גם אכלתי צהריים עם בוסה וזה הרגיש נהדר.

האוניברסיטה כל כך קרובה למגורים שלי,שזה משמח אותי כל פעם מחדש! אין לחץ בית! 

חוץ מלרוץ משיעור לשיעור לא רצתי בכלל!

אז חוויתי את מגוון הרגשות שקיימים בשלושת הימים האחרונים, אבל רק עכשיו אני מגיעה לקצת רגיעה ושלווה.

היום למדתי משמונה עד ארבע רצוף, רצתי משיעור לשיעור, תוך שסבלתי מדקירות איומות בבטן התחתונה שלי, 

אבל הצלחתי לשבת בשיעורים! לקלוט לא ממש קלטתי משהו, אבל גיליתי שלחזור על החומר בבית הרבה יותר אפקטיבי עבורי.

הכל מלחיץ פה בטירוף, כי הכל כל כך לא מובן , הכל חדש, ואף אחד לא בא ומסביר לי "עכשיו תעשי ככה וככה" אני אמור להסיק לבד שאני צריכה לעשות עכשיו ככה וככה. ואם לא, אז אכלתי אותה. 

אבל לקחתי קורס אחד בדרום אפריקה שממש הרים אותי היום. הייתי היחידה מהמחלקה שלי, והיחידה משנה א', אבל המרצה כל כך כריזמטית, והחומר כל כך מעניין, שלא אכפת לי שאני צריכה לקרוא מאמרים באנגלית באורך הגלות! ישבתי מרותקת שעה ואפילו שכחתי קצת מהכאב שהתעמעם בבטן.

מחר אין לי יום ארוך, אנצל אותו בשביל לחזור על החומר שלמדנו, ולהטמיע טוב את הבסיס, וללכת לסרט בקולנוע של האוניברסיטה *עשיתי מנוי!!* ולקרוא קצת ספר, כל עוד הדבר מתאפשר.. 

אני יודעת שבשבוע הבא כבר יהיה טוב יותר, אז אני לוקחת את כל מה שקורה השבוע בערבון מוגבל.. צריך לפחות 21 ימים כדי להטמיע הרגל..אז יש עוד קצת זמן ;)