"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"

שבע בבוקר,

הרבה זמן אין לי לפני שאצטרך כבר לצאת לאוניברסיטה. יום אחרון לשבוע הזה, וחזרה הביתה כדי לעכל את הכל..

אתמול היה לי יום פשוט הזוי. אחרי כתיבת הפוסט, קראתי לי ספר ושתיתי קפה במיטה, ונהנתי מהחדר החדש והחמים שלי.. הלכתי לישון במחשבה שכיף לי, ויש לי 8 שעות לישון.. דבר שהתברר כשקר מוחלט..

בשעה שלוש וחצי בדיוק על השעון, התעוררתי עם כאב בטן איום.. הלכתי לשירותים והכאב פשוט תקף אותי מבפנים בעוצמה כזאת שלא יכולתי אלא לשבת על רצפת חדר השירותים ולא יכולתי לזוז.. למזלי הטלפון היה איתי והתקשרתי לבוסה, שאני גרה איתה כאן בדירה.. היא מהר באה וניסיתי לשתות מים/תה לשים כרית חמה, לנשום עמוק.. אבל הכאבים היו איומים! כאילו עוד שניה אתפוצץ וזהו..הכל יגמר..

כהרגלי כאחת שגרה בבית התקשרתי אל לא אחרת מאשר אמא, שלא ענתה לי כי הטלפון היה כנראה על שקט.. משם ההתמודדות הייתה שלי בלבד..

פעם ראשונה שנתקלתי בסיטואציה מאין זו כשאני גרה לבד. צפיתי שדברים ישתבשו ואצטרך להתמודד איתם בדרכי, אבל לא ציפיתי שזה יהיה כרוך בכזה כאב, וכבר על ההתחלה.

משם הגעתי למענה אחיות בקופת החולים, והאחות הפנתה אותי לבית חולים הקרוב.. ומזל שלבוסה היה רכב כי לא יכולתי ללכת. 

בחמש כבר נכנסתי למיון פנמי והתחלתי את מסע ההמתנה שלי... ישבתי וכאבתי וחיכיתי.. וחיכיתי..וחיכיתי.. ובוסה כבר הייתה צריכה ללכת להתארגן לאוניברסיטה, ואני חיכיתי.. לקחו ממני בדיקות ומדדים..והכל היה בסדר, אז הפנו אותי למיון נשים.. שם חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי.. ובסוף הגיעה הבדיקה הארורה, למזלי היה רופא מדהים ועדין כל כך אז הצלחתי להירגע.. במהלך הבדיקה הרופא מצא לי ציסטה שעשתה את כל הכאבים האלה.. אבל, אין מה לעשות..הציסטות האלה נמצאות בגוף שלנו, ולפעמים גדלות ועושות בעיות שמצריכות ניתוח..אבל שלי כנראה תעבור לבד, וצריך מעקב אצל רופא נשים.. ואם כואב אז צריך לקחת נורופן.. 

וכשיצאתי מבית החולים לא יכולתי להיות יותר מתוסכלת שחיכיתי שש וחצי שעות והפסדתי את השיעור הראשון בביוסטטיסטיקה, כדי לקחת נורופן..

זה היה יום פשוט הזוי אתמול, ובכולו המשכתי להיות ממש הפוכה, כי ישנתי רק מעט שעות בודדות בלילה.. 

אבל מזל שהיום יום חדש,

ואת ההתמודדות הראשונה שלי לבד בתור אדם בוגר..עברתי דיי בהצלחה ;)