"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"

אף פעם לא הייתי חולת סדר ונקיון, למרות שאני חייבת לציין שבשנים האחרונות חל בי שינוי. המיטה שלי תמיד מוצעת ובבוקר אני אוהבת לעזוב את החדר כשלמראית עין הוא נראה חביב ומזמין. החדר שלי לא מעלה גושים מצטברים של אבק, הבגדים שאני לובשת תמיד מריחים טוב ואני לא יוצאת עם שיער משומן ולא חפוף..גם אם זה "רק לשניה".

כנראה שהתחלתי קצת לאהוב אסטתיקה, ולא בצורה המוגזמת.. אני גם דיי סטרילית, קשה לי עם גועל נפש של אנשים אחרים, וההגדרה שלי לגועל נפש מגיעה גם בפרטים הקטנים.. *למשל שערה נשורה של אדם מלבדי מעלה בי חלחלה, גם אם היא לא בתוך האוכל, וכסף למשל..יש שטרות ומטבעות שנראים כל כך מזוהמים, שאני רצה לשטוף ידיים או לחטא באלכוג'ל אחרי שאני נוגעת בהם.. ובכלל, בבית מרקחת אני כל הזמן שוטפת ידיים..עם כל האנשים החולים שבאים וקונים מאיתנו תרופות..:S*

אני חושבת שגם הנפש שלי דיי נקייה. זה לא שאף פעם לא חטאתי,או פגעתי שמישהו. קרה גם קרה. אבל אני יכולה להעיד על עצמי שאני מלאה בכוונות טובות. אולי כבר לא תמימה כמו פעם, אבל נשאר בי עוד משהו נקי וטוב.

אבל יש רגעים כמו עכשיו. שאני יושבת במבצרי הקטן, אחרי שניקינו את הבית כל השותפות, והתחברנו עוד קצת, ואני לבדי עכשיו, שופכת את מחשבותי ותחושותי מבעד מקשי המקלדת, כשאור צהוב ורך של מנורה קטנה מאיר רק חצי מפני.

וככה, חצי בחושך, אני מודה, שאני רוצה להכיר את המישהו שילכלך אותי קצת ויגרום גם לזה להיראות נקי. בא לי את הלהתלכלך ביחד כחלק משמירה על משהו טוב וייחודי.

יש את הרגעים האלה, כמו עכשיו, שנמאס כבר מכל הנקי.. שבא לי לשבור את השגרה הזאת ולעשות משהו קצת אחרת, ולהרגיש איזו חיות ופראיות שאני בקושי מכירה בעצמי.

להשתחרר מכבלי הפחד והחששות שאוחזים בי נון סטופ, ולשחרר.. לא לחשוב על הכל, לפעול מאינסטיקטים, כמו חיה בטבע. לעשות מה שמרגיש לי עכשיו.. בלי לחשוב על ביקורות של אחרים, בלי לייחס חשיבות למה שהם חושבים, ובלי לייחס חשיבות למה שאני חושבת שהם חושבים. *אתם איתי עדיין?*

ביום שישי קצת התפקששה לי ההתמודדות התמידית שלי עם הבטן והלחצים והכל.. אבל זה בסדר, החלטתי לעבור הלאה.. בשאר הזמן אני מקבלת מאה בהתמודדות..אז קורה שלפעמים מקבלים שישים.. אלמד להבא.. ומחר לא רק שיום חדש מתחיל..אלא שבוע חדש..ואני חושבת שהוא יהיה טוב :)