"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"

יום ההולדת הזה הגיע אלי באי נעימות מסוימת..אף פעם לא הייתי מהאנשים שאוהבים את חגיגות יום ההולדת שלהם, ואת תשומת הלב מכולם. זה תמיד נתן לי הרגשה שעלי להתנהג בצביעות מסויימת.. עלי לשמוח כי אמורים לשמוח ביום הולדת ולא כי אני באמת שמחה.

יום ההולדת הזה מבאס אותי, ולא כי אני בת 22, כי אני מברכת כל שנה שבאה עלי, ואני רוצה להתבגר. אלא כי אני מרגישה כמו כלום. גם ככה התקופה האחרונה מאוד לחוצה בחיי, אני מרגישה שאין לי משהו חיובי להאחז בו. אין לי סיבה לקום בבוקר. אני קמה בבוקר והבוקר בי לא קם.

לא ציפיתי לכלום היום. לא ציפיתי שיחגגו לי ,וחגגו לי, לא ציפיתי לשלטים בבית, והכינו לי שלטים בבית.

הדבר היחיד שלו ציפיתי הוא שדווקא ביום הזה יתנו לי לא לנקות. גררנו את ניקיון הבית בשבוע האחרון ודווקא היום כולן נזכרו שצריך לנקות, ואף אחת לא אמרה, "סוחרת אל תנקי השבוע". שזה כמובן עדיף על כל מתנה אחרת.. ואני לא מבינה.. האם המחשבה הזאת לא חלפה להן לרגע בראש?

זה קצת מבאס לי את המצב רוח שגם ככה אין לי כל כך. והערב אני יוצאת רק כי "צריך" לצאת וחברה שלי לא נותנת לי להישאר בבית כי זה "יום ההולדת". 

גם בשישי, חברות שלי באות כדי לחגוג לי יום הולדת וללכת כאן להופעה. ואני באמת מרגישה שהן באות לכאן בשביל ההופעה ובשביל לעשות יום כיף ולא בשבילי. וזה בסדר. פשוט לא כל כך בא לי להיות חלק מהיום כיף הזה.

אני עוברת תקופה קשה, אני חושבת שנכנסתי לאיזה דיכאון קל, וזה משפיע עלי בדיוק באופן הזה, אני לא מוצאת סיבה לשום דבר.

והדובדבן שבקצפת הוא שדווקא היום נזכרתי ברשימה שעשיתי לפני שנה. ותכננתי להגשים משם סעיפים, וגיליתי שלא הגשמתי כמעט אף אחד. זה אמנם לא מדד לאם התקדמתי בחיים או אם לא. אבל זה מבאס אותי כרגע. וזה לא נותן לי מוטיבציה. כי מבחינתי אני מרגישה קצת כאילו אני דורכת במקום. עברתי לגור במקום חדש, התחלתי אוניברסיטה, והנה אני, חודשיים אחרי, מרגישה בדיוק אותו הדבר, אם לא גרוע יותר. 

לא התאהבתי, לא מצאתי חבר לעט, לא זרקתי בקבוק לים, לא קראתי את כל הספרים של פאולו קואלו, לא תרגמתי סיפור של סבא מגרמנית, לא ירדתי חמישה קילו וכרגע אני ממש ממש ממש לא בן אדם טוב לעצמי. אני כועסת על עצמי, ואני מאוכזבת מעצמי ואני חסרת סבלנות כלפי עצמי באופן משווע.

זה ממש פוסט של "שתו לי אכלו לי" ושאר תלונות. אבל יצא לי כבר כל האוויר.

ובא לי פשוט להיכנס מתחת לשמיכה ולישון הרבה. ושכאב הבטן של השבוע האחרון יעבור! כי אני כבר לא יכולה יותר לסבול אותו, ונמאס לי להרגיש על סמים עם אופטלגינים ואקמול.