"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"

בסופו של דבר נתיחת הגופות נדחתה לזמן אחר *יש לי שלוש נתיחות בשלושת השבועות הקרובים...וויש מי לאק.. ואולי זו תהיה תקופת ההיפרדות שלי מבשר לזמן הקרוב.. כי הראו לנו כמה תמונות של גופות..ובליב מי, חיכתה לי בבית קופסא עם כבדים שאמא הכינה לי, עם רוטב ממש טעים, והכל הלך לפח..*

אז אתמול הצלחתי לממש את תוכניתי המקורית, אחותי אספה אותי מהאוטובוס והלכנו לזלול לנו סושי לכבוד השנה החדשה. הגענו לפני כל הבלאגן וישבנו על הבר. הברמן הציע לנו את קוקטייל האהבה המיוחד לערב חגיגי זה. לא ידעתי שסילבסטר כבר הפך לחג האהבה השלישי בשנה... *כאילו, אי אפשר להתחיל את השנה מאושרת גם אם אני רווקה?!* הסושי היה כל כך טעים, ויצאנו מן המסעדה עם כפתור פתוח וחיוך מקסים. *וגם כמה סנטרים נוספים, אבל זה חברים, הרבה פחות מלבב*. 

איפשהו בלילה חזרה לי תחושת הכבדות לחזה. והתחלתי את הבוקר עם העובדה שהתחלתי את השנה עם חצי קילו יותר *אבל לא נורא..מה שעולה מהר יורד מהר* והתבאסתי קצת, אז לבשתי שמלה עם גרביונים כדי לא להתבאס, ויצאתי עם ההורים לנווה צדק. היה כל כך נחמד, והייתה שמש נעימה, אבל היה לי כבד בלב. תחושה שלא יכולתי להשתחרר ממנה, והיא חלק ממני כבר כמה זמן. 

בהמשך טיולנו שם עצרנו לגלידה טעימה, *כי זה כל כך זרם עם השמש..ואז ברגע שקנינו את הגלידה כל מזג האוויר התהפך לחלוטין, והתחילו רוחות, אפרוריות, ואפילו טפטוף קל. אבל זה לא מנע מהגלידה להישאר טעימה ;)*

בדרך הביתה הבנתי מקבוצת הוואטסאפ של הלימודים, שיש ציונים בבוחן במתמטיקה. שזה בערך הדבר האחרון שרציתי לדעת ביום הראשון של השנה החדשה. אז כל הנסיעה התכוננתי לחמישים שאקבל, והתפללתי שזה יהיה רק עובר. רק לעבור, לא ביקשתי יותר מזה.

אחרי שפתחתי את גליון הציונים, וחיפשתי שעות אחר תעודת הזהות שלי, ראיתי את זה... קיבלתי 46 נקודות יותר ממה שציפיתי! הוצאתי 96! אין לי מושג איך זה קרה.. הייתי כל כך בהלם שהוצאתי את תעודת הזהות ובדקתי שלא פיקששתי באיזו סיפרה.

ואני חושבת שזו המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל לכבוד השנה החדשה. כי התייאשתי כבר מהלמידה ,בכל המקצועות, בכל הקורסים, אני מרגישה שאני טוחנת מים, והצלחה במבחנים נראית לי כמו חלומות באספמיה. אבל לא! קיבלתי עכשיו פידבק חיובי! וזה בדיוק הבוסט שהייתי צריכה שידחוף אותי שוב למעלה. שיעלה לי את הביטחון בעצמי בכל מה שקשור ללימודים. שאולי אלו לא מים שאני טוחנת אלא באמת לימודים! וכבר נהיו לי יותר כוחות להכין שעורים, ויותר רצון ללמוד, ולהצליח. ויותר תקווה שאולי זה אפשרי.

אז שתהיה שנה טובה לכולכם, 

אני הולכת לעבור קצת על אנטומיה