"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"

בדרך כלל אני חוזרת בימי רביעי מהדירה שלי הביתה, אבל הפעם נשארתי גם בחמישי. אני צריכה להשלים הרבה חיסונים לקראת הלמידה בבית החולים בשנים הבאות, אז אעשה אותם היום (מעניין כמה ידקרו אותי :S הניחוש שלי הוא ארבע פעמים רק היום)

בכל אופן, משהו בבוקר הזה פשוט מושלם. אתמול היה לי יום רע, ובעשר וחצי החלטתי לעזוב את כל הלימודים ולהיכנס עם ספר למיטה, והנעמתי את זמני בקריאה בשעתיים שאחרי. הבוקר תכננתי לישון עד מאוחר, אבל כנראה כל כך הרבה ימים של קימה בשש בבוקר עשו את שלהם, והתעוררתי בשבע, אחרי שחקרתי הרבה פונקציות מסובכות בחלום *בי אני נשבעת שעל זה בדיוק חלמתי הלילה.. ואני ממש זוכרת את החקירה בפרטי פרטים!*לא משנה באיזו שעה, אבל יש משהו בקימה לבד שעושה נורא טוב. לא השעון עם הרעש הנורא שלו העיר אותי, אלא שפשוט איזה קרן שמש קטנטנה התפרצה לחדר או שאיזה רעש עמום של ציוץ ציפורים על העץ מול חלוני חדר לשנתי ועורר אותי או שזה רעש טיפות הגשם על חלוני. מאחר ושמש אין כל כך היום, וכנראה גם הציפורים נשארו מתחת לפוך, היה זה הדבר השלישי שעורר אותי. והאפרוריות בחוץ גרמה לי להישאר עוד חצי שעה, כמו הציפורים, מתחת לפוך ולהנות מהרגע.

בסופו של דבר קמתי ושתיתי קפה , ותכף אכין לי לחם בטוסטר עם מעט חלבה שקניתי אתמול *החלבה נראתה כל כך טוב שלא יכולתי לעמוד בפיתוי!*. ושמתי מוסיקה ופתאום התחיל השיר הזה:

וזה בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע הבוקר בשביל להחליט שהיום יהיה לי יום טוב.

הימים חולפים, והלילות עוברים, וחצי סמסטר כבר כמעט חלף לו. 

בקושי אד העבירה את השרביט לעשות פוסט של חמשת השירים האהובים עלי. וזה גרם לי לחזור קצת יותר למוסיקה. יצא לי פחות להאזין למוסיקה בזמן האחרון, וזה קצת חבל.. אתמול ישבתי עד שעה מאוחרת ובררתי מרשימת השירים הלא נגמרת שלי...והתאהבתי מחדש בעוד שיר ובעוד אחד ועוד..

אז בסוף ליקטתי לי את חמשת השירים הנבחרים ;)

אתחיל עם שיר שנכלל כמעט בכל רשימת שירים שאי פעם יצרתי. השיר הזה בא ממש מבפנים. ואני בטוחה שכולנו הרגשנו לא פעם בדיוק כמו פרדי..

ומפרדי לאדי, אין פעם שהשיר הזה התחיל ולא עצרתי את כל תעסוקותי לאותו הרגע והקשבתי לשיר הזה מהתחלה עד הסוף.. זה הקול, הגיטרה, הכל.

קצת עברית, כי אני כל כך אוהבת גם מוסיקה ישראלית :)

השיר הזה מציף בי כל כך הרבה רגש ומזכיר לי אנשים יקרים.

השיר הזה, כל פעם כשהוא מתחיל, בעיקר בלילה, ממלא את כולי מבפנים ונשאר שם ..

וקצת קלאסיקה במקום האחרון..

אני לא יכולה להסביר כמה רגש אגם הברבורים מעורר בי. זה פעם ראשונה שהמוסיקה ממש מספרת לי סיפור, ומעלה בי דמעות וצמרמורות ברמה כזו.. החיבור היה מיידי.. בפעם הראשונה ששמעתי את זה נשבתי בקסם ונשאבתי.. אי אפשר לחזור.. והאמת גם ממש לא רצוי ;)

הגרסה הארוכה לאמיצים ;)

והמקוצרת והמרוכזת בכמות רגש אדירה

אני לא מעבירה את הפוסט לאחרים, כי באמת לא הייתי בישראבלוג המון זמן, ואין לי כל כך מושג למי להעביר.. אבל כל מי שמרגיש את הצורך, יותר ממוזמן :)

וכמה מילים עלי.

הסמסטר בעיצומו, והעומס כבר מורגש, אבל כל יום מחדש אני מזכירה לעצמי כמה זה טוב ללמוד, וכמה טוב להעשיר קצת את המוח, וכמה אני אוהבת כימיה. וגם הקורס בחירה על דרום אפריקה מרתק, וגם אנטומיה.. זה כל כך כיף לדעת דברים, ולהשכיל.

הדבר היחיד שחסר לי זה הדבר שכבר ארבע שנים חסר לי, אז זה לא כל כך חדש. רק אין יום שעובר ואני לא חושבת על זה. ואני כל כך מקווה שעצם ההתעסקות שלי בנושא במחשבה לא מרחיקה אותו ממני... בתור אדם שמודע לצרכים שלו, מודע להנאות שלו, מודע לפגמים שלו, ומודע לרצונות שלו.. אני יכולה לומר שלא חסר לי דבר מלבד מישהו לאהוב. הכל כבר יש לי. אבל זה משול בעיניי כאילו יש לי את כל התבלינים והמצרכים להכנת פסטה מלבד הפסטה עצמה. חסר לי העיקר. ואין כמו הלילות לבד בחדר בשביל להרגיש את הבדידות והחסר כל לילה מחדש.

השעה מתחילה להיות מאוחרת ולי יש עוד הרבה מה לעשות..

אז שיהיה לילה טוב :)

אמנם סיימתי את כמעט כל עבודות ההגשה (נשארה רק אחת וזה לעוד שבועיים), אבל יש לי עוד ה-מ-ו-ן חומר לחזור עליו ולשנן. ובכל זאת, החלטתי היום לתת לעצמי קצת חופש. *וגם מחר קצת..בכל זאת..צריך להנות ;)* 

אפשר לומר שבשבוע השלישי לסמסטר כבר יצאתי מהשוק ונכנסתי קצת יותר לעניינים. וכיף לי. אמנם כל פעם כשאני מדמיינת לעצמי את מבחני סוף הסמסטר אני נתקפת בהלה, כי זה נראה כל כך רחווק ובלתי אפשרי כרגע, אבל אני מניחה שעם ההתקדמות בחומר אגלה שאין הפתעות של ממש למי שלומד.. *אני מקווה*.

היה לי שבוע דיי מקסים. הוא אמנם נראה לי קצת מעצבן, וחטפתי קצת "קוצים בתחת". לא יכולתי לשבת וללמוד מבלי לקפץ כל כמה דקות, ורק אלוהים יודע איך פתרתי את התרגילים בכימיה אנליטית נכון עם כל הקפיצות האלה וחוסר הסבלנות שתקף אותי. אבל חוץ מהלימודים יצאתי פעמיים השבוע והכרתי אנשים חדשים, והתחברתי קצת יותר והרגשתי בעיקר קלילה. זה הרגיש נהדר! משהו באווירה הסטודנטיאלית השפיע גם עלי, ואני מרגישה את השינוי בי קורם עור וגידים. וזה מרגיש נפלא. 

אולי הלימודים בכל זאת יגרמו לי לפרוח אחרי תקופה מזעזעת של צבא, ותקופה שדיי הלכתי במקום עד עכשיו.

כיף לי מאוד לחזור הביתה, לדבר עם השותפה ולשתף במציאות איביי שונות, כיף לי מאוד לחזור הביתה, להכין פתיתים, לגלות שעבר התאריך לפני ארבעה חודשים *סופר מנוול* ולאכול אותם בכל זאת כי כבר הכנתי ואין ממש משהו אחר *זה מרגיש כל כך סטודנטיאלי!*. כיף לי מאוד ללמוד הרבה עד שהנשמה יוצאת ואז באמת להוציא אותה לשבת בפאב מתחת לבית ועל הדרך להכיר אנשים חדשים. כיף לי מאוד לחזור הביתה אל המשפחה בסופי שבוע, ולהעריך את הכל מחדש. 

בכללי, כיף לי מאוד. אני מרגישה שחלק בתוכי התעורר לחיים אחרי תקופה ארוכה שהיה בתרדמת. וזה חלק שאני מאוד אוהבת בי. ואין דבר יותר כיף מזה. החלק הזה גורם לי להרגיש שלמה יותר, מלאה ביותר ביטחון, ובפחות מחשבות עם פחדים ישנים..

היום נסעתי בבוקר לנמל תל אביב, ונהנתי מארוחת בוקר עם אמא ואחותי, מזמן לא התענגתי ככה על השמש , ומזמן לא ראיתי את הים, מזמן לא לבשתי שמלה *ועוד לבשתי את שמלת המזל הרע שלי! היום שיניתי לה כנראה את מזל הנאחס כי היה לי בוקר פשוט מושלם איתה!* ומזמן לא הרגשתי את החופש הזה, ומזמן לא הסתובבתי לי בשוק האיכרים וקניתי לי כל מיני דברים *ולא אכפת לי שיקר שם!*.

פיתחתי לי גם מעין תחביב, לצלם בעלי חיים רנדומלים שכובשים את ליבי. בינתיים צילמתי דיי הרבה מחתולי הקמפוס, אבל כרגע אשתף אתכם בשניים מהיום

התאהבתי ביצור המקסים הזה.. אם יכולתי הייתי לוקחת אותו איתי והיינו צועדים אל עבר השקיעה ;)

יש משהו בתמונה הזאת שפשוט תפס אותי! הזווית , הצל , המבט של החתול... חבל רק שנחתך לי הזנב =/

בכל אופן, כחלק מהקלילות, היום, אחרי הסרט עם אחותי, עברתי ליד החנות עם הראסטות שתמיד ראיתי, תמיד רציתי, ואף פעם לא עשיתי. והפעם לא היו אנשים.. אז ניצלתי את הרגע, נכנסתי "רק להתרשם" ויצאתי עם רסטה ממש יפה! היא נראית עדינה ויפה ונשית.. ממש כמו תכשיט בשיער :)

ולסיום, אני לא יודעת ממש למה, אבל בזמן האחרון המשפט היחיד שחוזר לי שוב ושוב, כמו מנטרה, בראש הוא משפט דיי מפורסם של דוקטור סוס:

אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים