בְּלִי זִיּוּפִים בְּלִי חִקּוּיִים פָּשׁוּט אֲנִי

אמא שלי התחתנה עם בן-זוגה הראשון ומהנישואים האלה נולד אחי.

לאחר שנתיים אמא שלי נכנסה שוב פעם להריון והיא ילדה את אחותי.

שניהם נולדו באוגוסט: הוא בסוף אוגוסט, היא בתחילתו.

(היא אריה, הוא מזל בתולה. )

במהלך השנים האלה אמא שלי ובן-זוגה לא הסתדרו, הוא היה עושה הרבה בלאגנים ואמא שלי היא אישה מאוד רצינית והיא לא יכלה לסבול את זה הרבה.

כך שלאחר כמה זמן הם ניפרדו. בזמן הזה הילדים גדלו, אחותי הייתה בת 8 ואחי היה בן 10.

הוא לא אהב את אחי (אבסורדי, זה אבא...), הוא היה מרביץ לו וכשאמא שלי ראתה זאת פעם ראשונה, היא לא נתנה לו להתקרב לאחי והבן-זוג לא היה מתקרב לאמא שלי, כי הוא היה פוחד ממנה... אז אחי היה מסתתר מאחורי אמא והוא היה אומר לאחי: "אתה עוד תצא מאחורי אמא".

זה מעיד עד כמה שהיא אישה חזקה.

באחותי הוא אף-פעם לא נגע, הוא לא היה מרביץ לה ואפילו דיי מחבב אותה (שוב פעם אבסורד). כך שלגביה לא היו בעיות של מכות.

הגירושים התבצעו והיה פחות או יותר נחת.

אחותי ואחי היו יוצאים לשכונה לשחק עם החברים שלהם ופעם הם פגשו שם איש שהיה עובד על טרקטור.

האיש הזה היה לוקח אותם ומושיב אותם על הטרקטור ומסיע אותם לטייל (כנראה ממש אהב ילדים), הוא היה קונה להם כל מיני ממתקים וגלידות והם היו עושים איתו כיף חיים.

אחרי שעה או שעה וחצי שהיו מטיילים איתו, הוא היה מסיע אותם חזרה הביתה וכך זה היה במשך תקופה מסוימת.

הוא היה כמובן מבקש מאמא שלי רשות כדי לקחת אותם ואמא הייתה מסכימה.

לאחר-מכן, הם החליטו להכניס אותו לבית כדי להכיר באופן טוב יותר (ילדים בני 8 ו-10 D: ), והוא התחבר לאמא שלי.

במשך תקופה של שנתיים הם היו 'יוצאים'.

נראה לי שאמא שלי לא כ"כ חשבה על נישואים ואפילו היא מאוד שמחה שהיא התגרשה מבן-זוגה הקודם. הוא לא הועיל לה בהרבה.

אבל רצה הגורל והיא נכנסה מ-'איש הטרקטור' להריון. בגיל 33.

ומההריון הזה, אני נולדתי.

עם אחי יש לי הפרש של 12 שנים ועם אחותי 10 שנים.

זה דיי נחמד להיות בת קטנה אבל יש לזה לא מעט חיסרונות. כשהייתי קטנה, לדוגמא בת 8, אחותי הייתה 18.

היה לי רוב הזמן משעמם והם היו מנסים לשחק איתי , אבל כבר היו להם את העיניינים שלהם, אז הייתי מוותרת על הרעיון לשחק איתם.

אבל כעת, אני מחשיבה את זה כדבר מגניב מאוד. כשאני צריכה משהו מאחותי, היא עושה לי וכנ"ל לגבי אחי.

כשהתגייסתי ויצאתי בפעם הראשונה הביתה, הייתי עם מלא דברים כבדים בידיים ועל הגב: התיק הגדול שלי ועוד שק שהצבא העניק.

אז אחי התקשר אליי ואמר לי שהוא יבוא לקחת אותי מתחנת הרכבת בעיר שלי ושבשום פנים ואופן אני לא אתיישב על אוטובוס.

ובאמת הוא בא ופגש אותי.

אחותי היא זו שהוציאה לי פטור מלהתעסק עם הרבה אבק בצבא, כי אני אלרגית לאבק, אני בחיים לא הייתי עושה את זה ולא הייתי שולחת לצבא את הבדיקות שלי. והיא עשתה את זה ובזכותה אני לא באוהלים אלא בחדרים בטירונות.

כך שאני באמת צריכה לומר להם תודה שהם אלה שבעצם גרמו לכך שאני אוולד אחרי כ"כ הרבה שנים, שאף-אחד לא חשב יותר על שום תינוקת.

אחי ואחותי למרות שהם היו יחסית כבר גדולים כשהם פגשו את אבא שלי, הם גם קוראים לו 'אבא' ללא היסוסים. הם אוהבים אותו מאוד והוא מת עליהם.

אני הבת היחידה שלו [באופן ביולוגי] והוא כמובן מת עליי. אבל אחיי לא נשארים מאחור.

זה הסיפור שלי.

ומה שלכם?