בְּלִי זִיּוּפִים בְּלִי חִקּוּיִים פָּשׁוּט אֲנִי

סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר. - טוב יותר? - רע יותר? - לא יודעת מה יותר. משהו אחר. כשהדרך נגמרת מתחיל איזה שביל, כשהלילה נגמר אז הבוקר מתחיל, כשנגמרת שעה, עוד שעה מגיעה, רק בסוף הידיעה מתחילה השגיאה. סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר. יש תמיד יום מחר לכל יום שעובר, כל חלום משומש מחליפים באחר. כשנגמרת שנה, עוד שנה מתחילה, כל תשובה מתחילה רק בסוף שאלה. כי סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר. כשהסרט נגמר החיים מתחילים, הצלילים מתחילים כשאין כבר מלים. כשנגמור את הצליל אז נתחיל צליל אחר. כשנגמור את השיר אז נתחיל לדבר. סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר. - טוב יותר? רע יותר? - לא יודעת מה יותר. משהו אחר.

אתמול, באופן רשמי למדי, סיימתי את הטירונות.

החזרנו את מדי ב' (מדי עבודה בבסיס בלבד), את האפודים, הקסדות, הכובעים המכוערים שהיו עלינו, איך לא - המיימיות.

היו לנו פה ושם הכנות לטקס ההשבעה.

בגלל שזה היה השבוע האחרון, אז הייתי בבסיס שבוע שלם.

טקס ההשבעה היה דיי מרגש, צילמו אותנו וכו'.

היו כמה פאדיחות שקרו, קראו בשם של ילדה אחת מהמחלקה שלנו, היא רצה לעבר המ.מ (מפקדת מחלקה) כדי להשבע בפניה ונתנו לה נשק ותנך, אז בסוף זה שהיא נשבעה היא שכחה להחזיר את הנשק ורצה איתו לכיוון המקום שלה.

המ.מ, הסמלת, כל המפקדות ואנחנו נקרענו מרוב צחוק. פשוט נקרענו. הסמלת הייתה מבולבלת בהתחלה ולא הבינה איפה הנשק ואז כשהיא קלטה, היא נשפכה מצחוק.

ילדה אחרת נתקעה במ.פ (מפקדת פלוגה) שלנו, המ.פ עמדה ודיברה עם המפקדת ואז הילדה רצה כדי להישבע ונתקעה במ.פ.

בהתחלה המ.פ לא קלטה מה קרה ואחרי זה היא גם התחילה לצחוק.

בכללי, למרות שלא היה לנו שבירת דיסטנס [באסה], בכ"ז הייתה הרגשה של סוף  ובכ"ז הייתה הרגשת שיחרור והמפקדות צחקו ואנחנו וכו'.

היה קצת עצוב לעזוב, כשהתיישבתי על האוטובוס לצאת מהבסיס, הסתכלתי בפעם האחרונה על המקום, על החדר אוכל, על ההילטונים שלנו (איפה שישנו), על המקום שכל הזמן היינו צריכות לעשות שם חת"ים ולצעוק "5 שניות!"...

עצוב אבל עם זאת שמח.

מיום ראשון אני מתחילה את הקורס שלי בצריפין. שוב פעם לחץ, איך להגיע וכו'. אבל אם אז הסתדרתי, בטוח שגם עכשיו אסתדר.

מקום חדש... מפקדים חדשים... יש כמה מהבנות שהיו איתי בטירונות ואנחנו ממשיכות ביחד... לא בטוח שבאותו הקורס, אבל כן באותו המקום.  כך שזה קצת מקל עלינו.

רגשות מעורבבים... והרגשה של סוף.

התקופה הייתה קשה אבל בכ"ז מהנה.