אני פשוט מרגישה חרא.

אני רוצה לצרוח אבל אין לי כל,

ככל שאני מוציאה מילה מהפה ככה אני בוכה יותר.

אני רוצה לגזור ת'שיער,

אני רוצה לקרוע את כל הבגדים שלי,

אני רוצה לרסק את כל הדברים השווי ערך של ההורים שלי!!

כאילו האנשים האלה הם אלה שאמורים לתמוך בי כשרע לי,

להגיד לי שזה לא נורא- שזה כולה מבחן ושנעבור את זה ביחד.

אבל במקום זה אתם רק צועקים וגורמים לי להגיש עוד יותר רע.

אני שונאת להדחיק את הרגשותש לי,

הרי כל החברות שלי כאלה רגישות שאסור לי גם לפעמים להפגע.

נמאס לי מכולם, אף אחד לא מבין אותי, לאף אחד לא איכפת.

אני רוצה לברוח, אני מרגישה שאני יכולה וכולם יגדו "ברוך שפטרנו".

נמאס לי להיות המשענת של כולם, אני גם רוצה לבכות ושיגידו לי שהכל יהיה בסדר ושיתמכו בי.

רק שזה לא קורה, זה מה שהכי מעצבן.

אני מרגישה כאילו אני פשוט הולכת ונעלמת.

אני רוצה עולם משלי, שבו אני אוכל להיות לבד, עם המוזיקה שלי,

בלי שיבקרו עליה,עם פסיכולוג אחד שאני אוכל לדבר איתו על מה שאני רוצה.

עולם שבו לאנשים אשכרה איכפת ממך.

אם מישהו יודע היכן העולם הזה נמצא אני אשמח לדעת עליו.

עד אז, אני פשוט אמשיך להיות בלתי נראת, אמשיך להתמודד עם הבעיות שלי לבד.

אני רק לא כ"כ בטוחה עוד כמה אני אוכל להמשיך ככה.

אני רוצה כנפיים, אני רוצה לעוף ולזרוק ביצים על כל האנשים שתוקעים לי פרצופים מזלזלים.

אני רוצה לזרוק משקולות על כל אלה שמתעלמים ממני.

אני רוצה פשוט לעוף.

I am beautiful no matter what they say
Words can't bring me down
I am beautiful in every single way
Yes, words can't bring me down
So don't you bring me down today

זה השיר שמתנגן לי בראש כבר איזה שעה.

משום מה אני ממש לא מרגישה יפה, אני לא מרגישה שמשהו יכול להחזיק אותי על הרגליים.

בד"כ אנשים אומרים שאלה החברים- אבל לא אצלי, אני הרי רק דבר פעוט ולא חשוב בחיים שלהם.

באמת שאין בן אדם אחד בעולם שיודע עליי הכל,

אחד שבאמלת יודע איך אני מרגישה כלפי כל אחד וכלפי מה.

הדבר היחיד שאני מרגישה כרגע הוא שאני מכוערת, שמנה ולבד.

זאת הרגשה שאני לא יודעת איך לצאת ממנה, לא משנה כמה אני אתסכל על עצמי ואגיד שזה לא נכון.

נמאס לי מכולם!!