אני עוברת תקופה דיי קשה בזמן האחרון,

אני מתמודדת עם מלא דברים בעצמי, לבד.

זה ממש מקשה עליי וגורם לי להרגיש עוד יותר חרא עם עצמי,

זה לא כאילו שאני רוצה לעבור את כל הדברים האלה לבד,

זה פשוט שאני מרגישה כאילו אין לי אף אחד שאני אשכרה יכולה לדבר איתו על דברים כאלה,

כאילו כל אלה שקוראים לעצמם "חברים שלי", לא באמת שם בשבילי, אלא אני שם בשבילם- תמיד!!

הם לא אנשים שאני יכולה לדבר איתם על הבעיות שלי- אף אחד לא באמת כזה.

וההורים לא ממש תומכים, לא איפה שצריך,

אם משהו קורה לי בבצפר- "למה את תמיד חייבת לעשות בעיות? כבר התחלת כיתה י' וישר את עושה בעיות? לא ציפינו ממך לזה",

אתם לא מכירים אותי בגרוש, איך אתם יכולים להגיד דבר כזה?!

ואחרי הכל, הכל בסופו של דבר מגיע לכסף.

אני אשמה בהכל מבחינתם!!

בנימה זו או אחרת, צום קל וגמר חתימה טובה או whatever!!