בוקר. לא יכולתי לדעת זאת אם טום לא היה ניגש ופותח את התריסים ברעש.
הציפורים לא צייצו והיה נראה כי העולם עומד מלכת, רק קרני האור הזהובות חדרו מבעד לחלון ומנעו ממני לחזור לחלומותיי.
תאמת, לא היה לי על מה לחלום. כל הלילה זזתי מצד אחד לשני, לא חשבתי על כלום ולא חלמתי על כלום.
כשראיתי אותה.. ככה שוכבת על הרצפה כשאפה לבן וסתום מהסם.. זה לא מראה שקל לישון איתו.
טום ניגש אליי והתיישב לידי, תחילה ליטף את פניי ואז התקרב לאט.
"לא.." מנעתי ממנו להתקרב עוד. הייתה לי בחילה עזה רק מן הזכרונות האלה.
"בסדר, סליחה.." חייך חיוך מתוק, הוא הבין את המצב ולא רצה להחמירו. הוא המשיך ללטף את פניי.
"את קצת חיוורת.. את רוצה שאני אביא לך משהו?" שאל בלחש.
"לא, אני בסדר." חייכתי חיוך מאולץ.
"לא אכלת אתמול ארוחת ערב, את בטח רעבה.." אמר ספק אל ספק ומיד קם מן המיטה לעבר הדלת.
"אני לא רעבה, זה בסדר.. תסגור תדלת אחריך." מיהרתי להוסיף לפני שיצא. טום רק הנהן וסגר אחריו את הדלת.
הייתי עייפה מאוד, לא היה בי כוח להחזיק את עפעפיי פתוחות אף לרגע. עצמתי אותן מתחרטת על הרגע שבו החלטתי לפקוח אותן לעוד יום מיותר.
**********
"מה קורה איתה?" שאל גוסטב ברגע שכף רגלו של טום דרכה במרחבי הסלון.
"אני לא יודע.. היא נראת בסדר כזה.. אבל אתה יכול לראות שמשהו קרה לה.. אתה מבין למה אני מתכוון?" אמר טום באיטיות כאילו מנסה להבין בעצמו את מה שאמר כרגע.
"היא גם נורא חיוורת.." הוסיף.
"טוב , נו הזמן מרפא הכל, אין מה לעשות.." סיכם.
"איך אתה יכול לדבר ככה? היא צריכה אותך, עכשיו בעיקר. אתה לא יכול לחשוב שהכל בסדר כשזה לא!" דיבר בטון תקיף.
"אני יודע שזה לא בסדר, אבל אין לי מה לעשות! היא לא רוצה כלום.. היא סגורה בחדר הזה מאז מה שקרה!" אמר בחוסר ייאוש עם הרבה תנועות ידיים. טום ניגש למקרר והוציא בקבוק בירה.
"רוצה?" שאל כשניפנף בבקבוק מול פרצופו של גוסטב.
"וואי שתיהיה לי בריא.." גוסטב נאנח בעצבנות וקם מן הכיסא בסערה.
**********
"ואחת ושתיים ואחת ושתיים!! קדימה בנות!! להזיז את האגן בתנועות רחבות!" צעקה המדריכה והמשיכה להדגים את התנועות.
ג'יין המשיכה בתרגילים שהמדריכה הדגימה במרכז החדר, היא הביטה בעצמה כל אותו השיעור באותה המראה מאותה נקודת המבט. היא חשבה על מישל ועל הולי שלא הספיקה להכיר, אבל כל כך הזדהתה עם מישל.
לאחר סיום שיעור האירובי לקחה ג'יין את המגבת שהניחה בקצה החדר וניגבה את טיפות הזיעה שהצטברו על מצחה.
נשמע צלצול הפלאפון וג'יין מיהרה לענות.
"הלו?" שאלה באי ידיעה מי בצד השני.
"היי ג'יין, זה הית'.."
"הו.. היי!" חיכה חיוך רחב.
"יש לך תכניות להיום?" שאל הית' בציפיה.
"אממ.. אני חושבת שלא.. למה? תכננת משהו מיוחד?"
"לא.. סתם, רציתי לדעת אם את רוצה לבוא אליי בערב.."
"בטח , בתנאי שאתה מכין לנו ארוחת ערב!" צחקה ומיד הית' הצטרף.
"לא חשבתי אחרת.. אני אראה אותך בשבע?"
"וחצי, יש לי משהו לעשות.." חייכה
"מצוין.. אז קבענו, ניפגש.."
"נשיקות!" קראה ג'יין
"חזרה" הית' ניתק את הטלפון. הוא כבר ידע מה תיהיה תשובתה וכבר החל להכין את ארוחת הערב מספר דקות לפני שהתקשר. הית' הכיר את ג'יין טוב כל כך יותר מאשר את עצמו. הוא כבר ידע שיעודו הוא להיות איתה באשר יהיה, וציפה לעתיד מושלם, שבו שניהם יחד....
**********
גוסטב עלה במדרגות חרש, חרש. הוא הלך לעבר חדרה של מישל ודפק על הדלת.
"מה?!" שאלתי.
"אפשר להכנס?" הציץ פנימה.
"שיהיה.."
"אני רוצה לדבר איתך," צעד פנימה והתיישב לידי בהיסוס קל.
"זה בנוגע להולי..." גילגלתי את עיניי.
"אממ...," מלמל וניסה לחשוב על דבריו וכיצד ינסח אותם.
"אני מבין את אשר על ליבך וגם אני מאוד עצוב מיזה, אבל את לא צריכה לתת לזה לדכא אותך." אמר בקול ילדותי כאילו נעלב.
"תודה שאתה מנסה גוסטי, אבל אין בכוונתי לצאת מהחדר הזה, תבין, הולי היא... הייתה חברה טובה שלי, אתה לא באמת מבין את מה שעבר עליי, אתה לא מבין איך זה שאדם כל כך יקר נלקח ממך בטרם עת, " עצרתי לרגע את דבריי נותנת לדמעות לפלס את דרכן על לחיי. "אני חשבתי שהקשר בנינו התחדש ושאזכה לבלות איתה עוד קצת ואז היא... "
" נעלמה...." השלים את המשפט, היה נראה כאילו כן אכפת לו ושגם עליו לא עבר מעט מאז המקרה.
"אני התאהבתי בה" מלמל וקיווה שמילים אלו לא יגיעו לאוזניי, אך הן הגיעו.
"הו, גוסטב... גם היא בך..." כעת גם עיניו התחילו לדלוף כאילו אין מחר. מתחתי את זרועותיי וחיבקתי אותו בחוזקה מצטערת כל כך שלא יצא להם לממש את אהבתם שטרם התגלתה.
**********
השמש ירדה על מגדבורג, גרמניה וירח תפס את מקומה, אנשים החלו לחצות את הרחובות לעבר מרכזי הבילוי הומי האדם שמוזיקה חזקה הרעידה את האדמה, אפילו במרחק של 10 מטרים.
הית' החל ללכת לכיוון ביתה של ג'יין, אין היה צורך לטרוח לנסוע במכונית מכיוון שיש סיכויים קלושים למצוא חניה, אם בכלל.
הוא הגיע לרחוב אוריין, ונכנס לבניין יחסית חדש, הוא היה שם בעבר. אפילו השומר כבר התחיל להכיר את זיף פניו, ואת עיניו הקודרות. הית' ניגש למעלית ונכנס אליה, הוא לחץ על הקומה הרצויה ובשיא הבזק נפתחה הדלת באותה הקומה. רגליו של הית' האטו בטבעיות, אומנם הרצון העז לנשק את חברתו לא השרה עליו ביטחון, החשש תמיד היה בליבו וההתרגשות עלתה על גדותיה.
כשסוף סוף הצליח הית' להשתלט על רגליו שהחלו להאיט בקצב מטורף, ולצבור קצת קצב, הגיע למפתן דלתה של ג'יין, ידו קצת ברעד הקישה על הדלת בחוזקה, מבלי זמן מיותר נפתחה הדלת ומשב רוח קליל מן התנופה ליטף את פניו של הית'.
"היי, מה אתה עושה פה? לא קבענו שאני אבוא אלייך לארוחת ערב?" שאלה בתימהון ג'יין.
"אני יודע, אבל חשבתי שאולי נלך למקום יותר מיוחד, אני מקווה שזה בסדר." צחקק הית' והחיוך מיד כבש את ג'יין.
"בוודאי," מלמלה "בוא כנס." פתחה את הדלת והית' נכנס בעקבותיה.
"אממ.. אני צריכה ללבוש משהו מיוחד?" שאלה כשהתיישבה על הספה.
"מה שבא לך, הרי יש לך חוש טעם אפנה נפלא ואני בטוח שתוכלי להתאים את בגדייך לפי שלי." חייך
"לפי בגדייך, אני מבינה שאנחנו הולכים למקום יוקרתי?" אמרה ספק אל ספק.
"הפתעה." אמר במתיקות.
"אני אגש להתלבש, אתה מוזמן להרגיש בנוח." אמרה ומיד קמה משאירה אחריה שובל של ריח שגרם להית' להסתחרר.
הית' חיכה מספר דקות, שנראו בעיניו כנצח.
"אני מקווה שזה בסדר..." אמרה היא בחשש.
הית' הסתובב לאט וכשראה את דמותה עומדת במן ביטחון שכזה, עיניו נפערו לרווחה.
"סגור את הפה, שלא יכנסו אליו זבובים..." אמרה בחן. הית' התאושש מן המראה וקם אל ג'יין.
"את... אהה.. מדהי... וואו!" בקושי הצליח להוציא מילה מהפה.
"תודה על המחמאה, הנזוז?"
"ליידיז פירסט!" הושיט את ידו כסימן לג'יין שתדע לאן לפנות.
"אוייש, רגע שכחתי את הארנק!" נזכרה ג'יין ורצה לחדרה, הית' חזר על עקבותיו ונכנס לחדר.
"חדר... ממש מסודר!" גיחגח הית' כשראה את החדר המבולגן של ג'יין.
"אל תיהיה סרקאסטי!" התעצבנה כמו ילדה בת חמש.
"אוקיי, סליחה, יש לך חדר מאוד, נאה..." התאפק מלצחוק, אך ג'יין כבר הקדימה אותו והתפקעה מצחוק, כך צחקו השניים במשך מספר דקות. הייתה שתיקה מביכה, הסומק הטבעי גבר על לחיה המפודרות בורוד של ג'יין. הית' ניגש לאט, הפעם רגליו המעצבנות שיתפו פעולה והאיטיות הייתה מתאימה למצב. כשהיו מרחק אפים זה מזו, הושיט הית' את ידו ללטף את לחיה, הית' יכול היה לשמוע את הסומק עולה וגובר על לחיה של ג'יין בכל מגע שלו, כמו גיצים באש. ההקדמה של הית' כבר פוצצה את סבלנותה של ג'יין וזאת תפסה אותו באגרסיביות ומשכה אותו למיטה.
"לעזאזל עם ההפתעה!" קרא הית' בעודו פורם את כפתוריה של חולצתה של ג'יין מממקומם במשיכה אחת...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
