שנה שלמה לא בכיתי ככה.

הפעם האחרונה שבכיתי הייתה כשהאקס שלי נפרד ממני, כן, במהלך בשנה היו הזלות דמעה בסרטים, אירועים מרגשים, מצבי רוח קיצוניים

אבל בכי כזה לא היה לי כבר שנה שלמה.

שנה שלמה לא ישבתי על הרצפה חסרת אונים מחבקת את הכרית ורק רוצה להוציא את זה.

להוציא את כל מה שמתבשל לי בבטן, דברים שנדחקו פנימיה.

הסיבה היא די טיפשית לעין בלתי מזויינת, לאדם שלא מכיר אותי מספיק טוב זה ישמע כמו סיפור של ילדה בת 12 מתבכיינת.

אבל היה שם כ"כ מעבר. היה שם הרבה יותר מהסיפור מסגרת.

אח שלי קנה אייפון, הוא ביקש שהעביר את השירים שיש לי על המחשב לאייפון שלו שהרי כעת הוא כבר לא צריך אייפוד.

חיברתי את האייפון שלו למחשב, וניסיתי להעביר את השירים למכשיר, בזמן שאני מנסה להעביר ולהבין מה קורה כאן גיסתי מסתכלת על המכשיר "אוו מי גאד, למה יש כאן תמונה של ילדה קטנה?".

פאק. המכשיר של אחי הגדול הסתכרן עם המכשיר של אחי השני.

איך זה קרה לעזאזל?

אני לא גאון מחשבים ואפילו די אהבלה בכל הנושא הזה, איך לעזאזל עשיתי את זה?

הוא בא, והתעצבן ממש,  התחיל למלמל כל מיני דברים וביקש שאסדר לו את זה.

הלכתי לחדר, התקשרתי לידיד גאון מחשבים שלי רק כדאי שיעזור לי להבין מה עשיתי.

הוא ניסה להסביר לי כל מיני דרכים אבל זה לא עבד.

המכשיר של אחי עדין לא חזר לקדמותו.

אח שלי נכנס לחדר, יש על המיטה והתחיל למלמל שטויות של איך זה קרה ושהוא לא מאמין שזה הרוס כי כל העבודה שלו נמצאת שם.

הרגשתי את האכזבה שלו ממני.

את זה שהוא ביקש משהו, וברור שאני לא אשמה ולא עשיתי את זה במכוון, אבל הרסתי משהו שהיה חשוב לו.

הוא לקח את הטלפון והם הלכו.

ישבתי על רצפת החדר ופשוט התחלתי לבכות.

לא בכיתי כי הוא אמר לי משהו מעליב, או כי הרסתי לו את הטלפון, זה הסיפור מסגרת.

בכיתי כי איכזבתי אותו, הוא האדם שתמיד היה מודל לחיקוי עבורי, אדם שתמיד הקשר בנינו לא היה מובן מאילו וכ"כ רציתי בקרבתו.

וכעת, אני מאכזבת אותו..ואותי.

נזכרתי שכשהייתי ילדה קטנה הייתי חייבת לעשות כל דבר שהוא מבקש בצורה מושלמת רק כדי שהוא יגיד לי תודה ושנתחבר ושהקשר בנינו התהדק, איך כ"כ רציתי לעשות עבורו דברים טיפשיים כמו להקליד לו עבודות במחשב רק כדי שהוא יהיה מרוצה.

ולפתע. לא, הוא מאוכזב. ואני גם.

בכיתי חצי שעה, ידיד שלי וחברה שלי באו אליי, כי היינו צריכים לצאת בערב לחגיגות יומולדת של חברה, הוא דיבר עם אחי בטלפון וניסה להסביר לו מה לעשות כדי לסדר ואכן המכשיר חזר לקדמותו.

הקלה.

פתאום הכל חזר לפרופורציה, וגם עכשיו כשאני כותבת את זה, הכל נשמע טיפשי כ"כ, כמעט מטומטם.

לאט אני מתמודדת עם האכזבת שלו מעצמי, אבל כאשר מישהו אחר מאוכזב ממך זה כואב יותר, כי הוא סומך עליך, אוהב אותך ורוצה בעזרתך ואתה..במקום לעזור. מפשל. אני צריכה להתחיל להתמודד גם עם זה, למרות שזו משימה די קשה.

ולנושא אחר לגמרי.

לא בא לי לסגור שבת:) פשוט לא..

שבוע הבא אני חוזרתל שבועיים לבסיס. בהצלחה?

New soul

שכבר מרגישה שהיא מאבדת את כתיבת הקסם שלה.

אני כ"כ אוהבת אותו. ופשוט אסור לי.

אנחנו מכירים כבר 5 שנים, כתבתי עליו כאן כבר מס' פעמים והוא מסוג האנשים שאני מקווה שאף פעם הקשר שלי איתו לא יתנתק.

לפני 4 חודשים בערך נפגשנו פעם אחרונה, היה כ"כ כיף, ישבנו בפאב שתינו צחקנו שכבנו הוא היה מקסים ומדהים אבל זה היה ברור לשנינו שזה משהו של לילה אחד וקשר רציני בנינו לא הולך עד כמה שניסינו ושנינו מטורפים אחד על השני.

ואז אני נעלמתי והוא נעלם וניסיתי לתפוס אותו אך הוא לא ענה.

לפני מס' ימים עברתי ליד הבית הישן שלו, גרה שם בחורה צעירה עם חבר שלה, נזכרתי איך היינו יושבים במרפסת שלו ושותים קפה של שבת בצהריים, מסתכלים על השמיים ברחוב תל אביבי צדדי ושקט.

התקשרתי אליו.

הוא ענה. "הלו?"

-"היי!!! ענית!!"

"כן, מי זאת?"

-"דני!!! זאת אני..___ מה קרה לך?!"

"אויש מתוקה, הטלפון שלי נפל לשירותים ואין לי מספרים..ואיי שנים מלא זמן לא דיברנו!"

באמת מלא זמן לא דיברנו, הוא היה עסוק בעבודה החדשה שלו, הוא פתח מסעדה ממש טובה בהרצליה ויש לו אטרף ובלאגן על הראש והוא בקושי חי.

ניתקנו את השיחה ואמרתי לו שאדבר איתו במהלך הסופ"ש.

שלשום ישבתי עם חבר טוב בסושי וסיפרתי לו שאני ממש מתגעגעת אליו, שאני לא יכולה שלא לחשוב עליו לאחרונה והוא ממש חסר לי, חסר לי השיחות איתו המבט שלו האהבה שלו, בעקבות כך החלטנו לנסוע בשבת למסעדה שלו.

הודעתי לו מהדרך שאני באה, הוא אמר שאי אפשר לשמור מקום ישיבה אבל הוא מבטיח שלא אחכה הרבה בתור. הגענו. המסעדה מדהימה, הוא עמד מולי וחייך, התקרבתי אליו ונתתי לו חיבוק ענק עם נשיקה.

קשקשנו קצת על זה שהרבה זמן לא ראיתי אותו והמקום נראה מדהים, הוא הביא לנו תה וחיכינו קצת עד שיושיבו אותנו.

במשך כל הארוחה הוא לא הפסיק לבוא לשולחן שלנו, לשבת לידי, לדבר איתי, להביא לנו דברים טעימים, אם זה 2 מנות ראשונות ושמפנייה וקינוח ושתייה חמה והכל על חשבונו. כמובן שחברים שלי התלהבו מזה והיה פשוט טעים.

הוא היה כזה מקסים.

"זוזי.."

-"אה?"

"נו תני לשבת לידך קצת..התגעגעתי"

הוא ישב ממש צמוד אליי ודיברנו טיפה, זה היה קצת מביך היות והיו איתי עוד 3 חברים שלא ממש מכירים אותו אבל דיברנו.

דיברנו על הכל וכלום.

דיברנו עליי ועליו על החיים על העבודה על זה שהוא עייף גמור וסחוט וחייב ללכת לישון אבל היה משהו באוויר שהיה אפשר לחתוך בסכין.

שילוב של מתח מיני, געגוע, רצון לחבק ולא לעזוב, פרפרים שחזרו לבטן- בלאגן.

הוא התקרב אליי..שמתי את הראש עליו ועצמתי לשנייה עיניים.

כ"כ רציתי להישאר כך לנצח, כ"כ התגעגעתי לזה.

הוא נשק לי לשלם, הזמין לי חשבון וראיתי שבנוסף לכל ההטבות עוד קיבלנו הנחה מטורפת, לא היה לי נעים אבל הוא כ"כ היה מקסים אליי שכשהלכנו חברים שלי לא הפסיקו להודות לו.

"תתקשרי אליי.."

-זה לא תפקידך?"

"לא. לי אין חיים את צריכה להזכיר לי שיש לי"

-"אני החיים שלך"

"תמיד היית תמיד תהיי"

חיבוק חזק. ונפרדנו.

בדרך לאוטו לא הפסקתי לחייך, היה לי כ"כ טוב לראות אותו אבל בתוך שנייה התחושה המטורפת והטובה ירדה מטה, אני מאוהבת בבחור הזה כבר 5 שנים, אומנם היו לי חברים בתקופה הזאת שאהבתי והייתי איתם והיה לי טוב אבל תמיד תהיה לו פינה בלב שלי.

פינה שתהיה ענקית ורק שלו, והוא יודע שברגע שהוא יגיד לי "אני רוצה להיות איתך" אני פשוט שלו. הוא כל מה שאי פעם רציתי בגבר.

הוא יפה, ומצחיק, חכם, אינטלגנט, יודע לתת אהבה, יודע להקשיב, מתעניין בך, חבר, איש שיחה וכן הוא גם עשיר ויש לו עבודה טובה והוא מזיין טוב. אבל כל אלה הם רק תוספות לדבר כ"כ טוב.

כן, יש גם חסרונות, והבולט שבהם שהוא לא מסוגל להיות במערכת זוגית. אבל אני מוכנה לקבל אותו עם כל דאפק.

מה שלא יקרה לעולם.

ניסינו. ניסינו להיות ביחד וזה פשוט לא עבד, ומאז נשארנו ידידים עם אהבה ענקית בלב. ידיד שלי טען שכשנכנסנו למסעדה הוא נתן לי מבט כאילו האהבה הישנה שלו חזרה, בעיניי זה סתם קשקוש כי המבטים שלנו תמיד היו ככה.

אסור לי להיכנס למערבולת רגשות הזאת, ישנם דברים שמסוכן ללכת לתוכם, אני ידועה בתור אחת שעושה המון טעויות בלב אבל זוהי תהיה הטעות הכי גדולה אם אעשה אותה.

איך אפשר להתמודד עם זה, תחושת הבדידות והלבד ממלאות אותי והתסכול והמרמור על כך שאני לא מוצאת בחור חדש עוטפות כל תנועה שלי ופתאום הוא חוזר לחיי עם מלוא האהבה וזה כ"כ קשה לא להיכנס למערבולת אהבה שידועה כאסון.

אני כ"כ רוצה להכיר מישהו שיהווה לו תחליף.

שיהיה יותר טוב ממנו.

שיעשה לי טוב..כמו שרק הוא יודע.

ושיהיה בנינו הכל, לא כלום.

אוהבת, מתגעגעת, מצטערת שלא מעדכנת יותר לאחרונה ומבטיחה לנסות יותר

New soul