עברתי לבסיס החדש, שהיה הרבה יותר רחוק, במקום נידח והרבה פחות יוקרתי. היתרון היה ששם לא הכירו את המוניטין שלי כ"מזדיינת של הבסיס". החיסרון היה רמת האנשים שהיתה לא גבוהה אם אני רוצה להיות עדינה. הצלחתי להתחבר רק לשניים סגן ג. ולימור

סגן ג. שהיה הבחור הנורמלי היחידי או כמעט יחידי, זכה מההפקר וקיבל חברה. ניסיונו המיני היה דל להדהים, כך שהוא זכה לשידרוג. הייתי אוצר יקר מבחינתו וכך הוא התייחס אלי. לי כמובן נמאס ממנו די מהר אך מאחר והיה האופציה היחידה כמעט המשכתי להסתובב אתו, אבל יחסינו קיבלו תפנית. הוא היה כל כך חרד לאבד אותי שעשה הכל לרצות אותי. אני שנהינתי מחברתו פחות ופחות נעשיתי רעה יותר ויותר. בעולם המושגים שלי היום כנראה שהייתי קוראת לזה "שליטה". אז לא היכרתי את המילה. סגן ג. נאלץ לעבור כל מיני עונשים כשעבר על הוראותי ולפעמים סתם ששיעמם לי. בדיעבד ייתכן שזה מה שאהב, אולי באמת כל כך חשש לאבד אותי אבל העובדה היתה ששיעבדתי אותו. שתי דוגמאות למה שנאלץ לסבול. יום אחד הוא איחר לבוא אלי. הייתי ממילא עצבנית והאיחור שלי הפך אותי לרעה במיוחד. זה התחיל בזה ששלחתי אותו ממני וסירבתי לדבר איתו. הוא התחנן והתחנן ואני בזתי לו יותר ויותר (ולא הסתרתי את זה ממנו). לאט לאט הורדתי אותו על בירכיו, הכרחתי אותו לזחול וללקק את רגלי וסיימתי בזה שהוריתי לו למצא סיבה לרתק את י. שלא סבלתי במיוחד (כן, אני יודעת גועל נפש...). הפעם השניה שאני זוכרת היתה מקרה שבו הוא הרגיז אותי (אפילו איני זוכרת במה) אבל זה נגמר במכות. התחלתי בסטירה שנתתי לו, כשהתלונן שאלתי אם הוא מעדיף לעוף לי מהעיניים לתמיד וכשהתשובה היתה כצפוי לא, הכרחתי אותו לבקש ממני עונש ומכות והיכיתי אותו. בהתחלה בסטירות לחי (אני לא גדולה אבל זה באמת לא נעים לעמוד לחטוף סטירות ולבקש עוד). ככל שזה המשיך נכנסתי למעין טירוף וסיימתי בזה שהכיתי אותו בנעל שלי על ישבנו החשוף (אחרי זה הוא כבר די הקפיד על מילוי הוראותי).

מנגד באמת שדרגתי את היכולות והניסיון המיני שלו ללא הכר אז אולי זה היה טוב בשבילו...