הבלוג שלי, הסיפורים שלי, השירים שלי, הרגשות שלי, המחשבות שלי, אני.

יש אישה גדולה מהחיים

יש חושים שיש רק לה

למלאכים דיווה היא אימפריה

על הבמה, דיווה היא היסטריה

היא כולה שיר אהבה.

אבל תגידו.. מה קורה כשזה נגמר?

כשהמסך יורד וגם החיוך?

כשהראש מתכרבל עמוק בפוך?

המעריצים הולכים הביתה, האורות כבו מזמן..

מה קורה לגיבורה שזוהרת כל הזמן?

לב שבור מאחורי מסכה

ללא התהילה היא כמו נכה

מחפשת אהבה, שתהיה אמיתית

ולא אהבה בגלל תהילה עולמית

כולם רוצים להיות כמוה..

יש לה הכל.. כסף, בגדים, תמיד יוצאת לבלות

אבל.. אם לדיווה יש הכל, למה היא בוכה בלילות...?