הבלוג שלי, הסיפורים שלי, השירים שלי, הרגשות שלי, המחשבות שלי, אני.

שקר.

שקר אחד גדול.

מסיכת חרסינה עם חיוך גדול.

ומאחוריה?

בובה שבורה.

גופה קרה.

מבט חודר זועק לעזרה.

ולמה?

מזיל דמעה כל אחד המסתכל

מילה שכל אחד שואל.

,,אני לא מסכנה"

היא טוענת.

,,קשה לי, אני מסתדרת"

אבל כולנו יודעים שאי אפשר בכלל לשכוח,

חיים שרק כעס ושנאה נדחפים למוח,בכוח.

וזעם וקנאה, רכושנות וכאב.

רגשות אלה חרוטים אצלה בלב.

אפשר לתהות מה היה קורה במצב אחר..

אך מאוחר מידי.

נפחה נשמתה, והיא עברה למקום טוב יותר.

חיוך.

והצחוק גבר.

והסבל? נגמר.