התמזל מזלי וזכיתי בתחרות תרבות צרפת של השגרירות. זה לא היה קשה- בשבילי לפחות- אבל היו אנשים שקרעו את התחת בשביל זה. אני הגעתי לשם לגמרי במקרה, שלא לדבר על זה שאת השלב הראשון עברתי בלי להבין בכלל שזו תחרות ולא סתם ערב מגמת צרפתית פשוט. השלב השני היה צמוד (מרחק של כמה דקות למעשה) לגמר "נגן צעיר" של פסטיבל יוצרים יוצאים שבו שרתי, ובמת האודיטוריום תמיד היה חלום עצום שלי, וזו הייתה הפעם הראשונה להגשמת החלום- אז לגבי חצי גמר תחרות הצרפתית, הדבר היחיד שהיה לי בראש היה לגמור לשיר וללכת משם, כמה שיותר מהר. בגמר התחרות בגבעתיים המילים של השיר היו כתובות לי על הרגל. שלושה ימים אחרי זה כבר הודיעו לי שאני מיועדת כפרס על זכייתי בתחרות הזו לטוס לצרפת לחוויה המדהימה ביותר בחיי- מחנה סילס.
התמזל מזלי ומצאתי את עצמי בירושלים. קיץ, ה25 ליולי אני חושבת, משהו כמו שבועיים לפני הטיסה עצמה. לא הכרתי אף אחד מהמשלחת היכרות ממשית. הראשונה שהתחלתי לדבר איתה בפייסבוק הייתה שרון. עם שרון היה לי טיפה קשה- כמה שלא ניסיתי, בשיחות האינבוקס שלנו פשוט הרגשתי כמו חצי תחקיר משטרתי, וזרימה לא הייתה ממש. השני היה דניאל. השעה הייתה חצות בערב שישי, הייתי אחרי ארוחה משפחתית מסעירה או משהו בסגנון ואחרי אירוח ארוך של אילן, שמשרה עלי באופן תמידי מצברוח מוצלח ומשועשע. "ערה?" הוא שאל אותי, ואני עניתי "בוודאי, שינה זה לחלשים!". השיחה הזאת הייתה השיחה הכי מצחיקה בחיי. השיחה הראשונה שלי עם דניאל נגמרה ביישום אהבתנו העצומה- הוא הפך למאהב שלי לכל החיים, בלי פשרות ובלי מותרויות! ואז הייתה עדן, שדניאל אמר לה להוסיף אותי- כי הם הכירו כבר מהבצפר, הם למדו באותה שכבה. לכל אחד היה נושא שיחה אחר- עם שרון דיברנו על עצמנו ומאפייני חיינו, עם דניאל הייתה שיחה קומית, ועם עדן נכנסתי לשיחה עמוקה על הפחד מהמחנה, שלא נהיה לבד. לילות בפייסבוק מובילים בין דבר לדבר, וככה מצאתי את עצמי ב25 ליולי נוסעת לירושלים, למפגש שיזם דניאל כדי לפגוש את חברי המשלחת- כי המשלחת עצמה לא אירגנה שום מפגש ממשי. נסעתי לבד. זו גם הייתה הפעם הראשונה שנסעתי באוטובוס מחיפה לירושלים. שרון באה לאסוף אותי, וישבנו ודיברנו- וגיליתי שמדובר בבחורה פטפטנית מקסימה שמרגע לרגע התאהבתי בה יותר. אחר כך גם הגיעו דניאל ולירן, מהבית של דניאל, שם לירן פתח לו מסנג'ר. אני זוכרת אותנו עומדות ליד המדרגות הנעות וחושבות לעצמנו כמה מטומטם יהיה אם בסוף הם מגיעים מהמדרגות הנעות שבצד השני של התחנה המרכזית. חן הצטרף, והסתובבנו בסיור מודרך בירושלים- בעיקר במעליות של עיריית ירושלים, למעשה- ישבנו במסעדת בורגר ושם גם גילו החבורה שאני הבחורה עם האוזניים מהאודישנים בכוכב נולד ( *על הפלזמה גל אוחובסקי* "אני תמיד אהבתי את גל אוחובסקי..."-"כן, יש בו משהו חביב נורא"-(אני)"רציני? אוהבים אותו?! פחחחח, אני מתעבת את הבנאדם הזה. אין לכם מושג בכלל איך הוא!..." *כעבור כמה דקות שיחה* "תום, מה יש לך נגד גל אוחובסקי?"-*הסבר מתוקצר כמה שאפשר*- "עומיגאאאאאאאאאאאאדדדדדדד!!!!!!!!!!" *התלהבות התלהבות מלא צרחות* )
התמזל מזלי ומצאתי את עצמי בCILS. סילס היה מחנה מעורב בינלאומי של בני נוער שהיו מעוניינים ללמוד צרפתית, בכל הרמות. בין אדם לאדם מצאתי את עצמי בקשר די קרוב לטיפאני ויוסיאה, שתי סיניות בנות 13, בין אוסטרים, גרמנים, שתי אחיות מאפריקה, ספרדיות ומה לא. והמדריכים הצרפתים...פשוט להתאהב. מצאנו את מקומנו בסילס מאוד מהר. בלילה הראשון עם אניטה, שני ונסטיה, חדר של חיפאיות, אמרנו לעצמנו "יותר רע מזה לא יכול להיות, נהפוך את זה לשבועיים של השרדות ונחזור לארץ"- אבל כבר בערב השני כבר הרגשנו בבית. מהר מאוד מצאנו את חברינו הקבועים לשולחן ולחיים בסילס- במקרה לחלוטין אלו גם היו מרביתם האנשים שנפגשו בירושלים...אלו היו שבועיים אדירים, מצחיקים ברמות, וגם כמה ימים מלאי דמעות, וקור, כל כך קר...והיו משברים והיתה שקית תפוחי אדמה שנתפסה בחדר, אבל היו חוויות, כמה חוויות היו! טיולים עצמאיים אסורים בשאנז אליזה, התחמקות לשער הנצחון, בעוד לירן מסביר ומסביר ומסביר...לא לשווא הוא זכה בחידון בנושא המחוזות וההיסטוריה הצרפתית... פיקניקים במדשאת הענק של סילס, משחקי בדמינטון כל אחר צהריים עם חן ועם כריסטיאן (במקרה הטוב), וואפיק הלבנוני ( "בואו נעשה שלום!" ), המגשים שערמנו בערימות, פארק אסטריקס בגשם השוטף, יורודיסני רגע לפני שעוזבים, והפרידות...כמה בכי...
התמזל מזלי.
היום גילינו שגי, המנהל, סגר את סילס. אנחנו היינו דור סילס האחרון. רגעים יפים חווינו, כל כך יפים שקשה להפרד, וכואב נורא...בחיים לא הייתי ככה באבל על מקום. זה שלא אוכל להסתכל עליו יותר- כי בונים עליו משהו חדש- מכאיב לי בכל פעם שאני חושבת על זה. אז אתעמק בתמונות ולא אשכח- איך סילס 2010 היתה חוויית הקיץ הכי מדהימה שלה יכולתי לקוות 3>
http://www.youtube.com/watch?v=33zrC-xqEIQ
je ne vous oublie pas. non. jamais.
Vous savez tant de moi
De ma vie, de tout ce que j'en fais
Alors mes bonheurs, mes déchirures se partagent avec vous
C'est notre histoire à nous
כינוי:
tomcha~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
