לאחרונה אני אומרת את שני המושגים האלו בערך פעם בשני משפטים. כל כך הרבה שלא רק אני שמתי לב לזה- ואם כבר אנשים מתחילים לרדת עלי ולהוסיף לכל משפט "ברמות על" בסופו, כנראה שמשהו התקלקל במוח שלי XD אבל הייתי אומרת שיש לזה סיבה! והסיבה היא שהכל באמת קורה במקריות מוחלטת (ובדרך כלל מצליח בגדול), והכל קיצוני ברמות על! אני מתכוונת...נו...הכל קיצוני וזהו .___.
לייזר ברגליים זה כואב ברמות על.
בחור גרמני ביישן בבית זה הזוי ברמות על.
35 במתמטיקה זה עצוב ברמות על.
חברה שלי יוצאת עם האח הגדול שלי- אם ~זה~ לא הזוי ברמות על, אני לא יודעת מה הזוי ברמות על.
לאחרונה אני כל הזמן נתקלת בקו 34 במקריות מוחלטת, והוא תמיד בא לי מה-זה בטוב. ההליכה הזאת מהתחנת אוטובוס הביתה, עד כמה שהיא קצרה ומגוחכת, בימים שאני יודעת שיש לי בהם בערך 20 דקות להיות בבית, כשבמקריות מוחלטת נוחת לידי אוטובוס שמגיע פחות או יות עד הכניסה לבית תוך פחות מדקה (עד כדי כך שאני לא מספיקה להוציא את הכרטיסיה כדי לנקב, אני תמיד בלחץ שאני לא אספיק לשלוף אותה ואני אפספס את התחנה שלי), אין דבר יותר נחמד מזה. זה מוסיף לי 9 דקות שלמות של בית. ויותר מזה. של אוכל.
כיף לי בבצפר (ברמות על). לא יודעת מה קרה, אבל הכל נעשה פשוט...כיף. חוץ משיעורי מתמטיקה (ולא, זה לא מה שמסביר את הציון, זה החוסר יכולת שלי לתפקד במצבי לחץ קיצוניים- כי להשיג 100 בבחן פתע אפשר, אבל לקום בבוקר ולגלות שיש מבחן שכבתי ששכחת ממנו לגמרי- כנראה שלא כל כך.). הציונים, כדרך אגב, נשארים בגובה ממוצע פלוס (השאלה למי אתה משווה) במידה כזו שאני די מרוצה. די. אבל מספיק עם הפרפקציוניזם, אי אפשר 90מים בכל המקצועות~ ויש לי זמן לקרוא וללכת עם חברות ברנדומליות מוחלטת לחנות פיצ'פקעס או סתם לשבת על הספסל במרכז או להשאר בבית הספר שעתיים עם החברות בלי שום סיבה הגיונית, סתם כי יש זמן לזה. שמעתם? יש זמן לזה! וזמן זה מופלא. כיתה י"ב זה פשוט מופלא.
כינוי:
tomcha~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
