עכשיו אני כבר לא מפחדת להגיד את זה, היום של יום הולדת 18 היה מאכזב ברמות אכזבה שלא ידעתי שיכולות להיות בי. יכול להיות שהייתי מלאת ציפיות מהחברות שלי, וחיכיתי למשהו שלא היה לו עתיד, אבל את היום ההוא סיימתי בדמעות. כי כן, גם בגיל 18 אני לפעמים מגלה התקפי חומריות של ילדה קטנה. יום הולדת הוא יום חשוב, אתה מחכה לרגע הזה של הצומי. הוא לא בא, ואפילו מזג האוויר היה אפרורי באופן יוצא דופן, הוא היה ממש נגדי ואפילו שמש לא היתה (ואני כל כך צריכה שמש בקיום שלי). זה היה פשוט יום עמוס מתמיד בלי שום תחושה של משהו מיוחד בו.
בבוקר יום שישי כבר קמתי בידיעה שאני החלטתי שאת יום ההולדת הזה אני מדחיקה, ושמבחינתי לא הייתי בת 18 מעולם. יום רגיל לגמרי. קונצרט עם המקהלה שהיה פשוט כיף בין לאומי! נהניתי מכל שנייה. הוא היה קונצרט מטורף כזה, כל הקהל ילדי בתי ספר יסודיים עם דן בתור מנחה קונצרטים שמספר להם סיפורים והקהל מת מצחוק ורוקד ושר יחד עם התזמורת שמנגנת על הבמה, ככה שאפילו המנצח לא יכול שלא לחייך. מצב פשוט משעשע. ואנחנו, בתור בני נוער, כבר לא כל כך יוצא לנו לחזור לגיל כיתה ג' ולהינות מהשטויות הקטנות האלו של הפעלות לילדים, אז זה בא דווקא ממש בטוב, לרקוד בין חבורה של כמה מאות ילדים קטנים. אחרי זה גם חזרתי הביתה ברגל לאור השמש עם רעות וגיה הקטנות, שהן פשוט מקסימות והיה ממש כיף איתן.
חזרתי הביתה ואמא אמרה לי לפתוח BBC, וכך חלף אחר הצהריים שלי, מול החתונה המלכותית, שדווקא הייתה ממש כיפי לצפייה פלוס עשתה לי חשק להתחתן.
חזרת טריו. וואו, אין דברים כאלו. ירון ניגן שזה היה פשוט פרפקציה, והלל...טוב, הוא הלל, הוא תמיד מנגן מדהים. ואני מנגנת לי ובא לי למות מאושר, כי הטריו נשמע פשוט יפה, התפקיד של הלל פשוט קסום בעיני, יש קו צ'לו מדהים ביופיו, וסוף סוף הוא בא לידי ביטוי. מה גם שמתחיל להיות ממש כיף בחזרות האלו, ממש מצחיק. לא ברור מאיפה זה בא, כי אנחנו צוחקים סתם. לא יוצא לדבר הרבה בזמן החזרות, זה בעיקר נגינה, אבל זה תמיד נגינה בחיוך, ואם זה נקטע זה מצחיק אותנו, אז צוחקים. ולפעמים ההערות האלו של אסיה שבאות משום מקום, והוי הרוסית! גם גיליתי שגם אני וגם הלל לא מדברים רוסית, מה שיוצר עוד חוט מקשר. ממש כיף בטריו, וזה שהוא נשמע כל כך טוב מחמם לי את הלב. עוד מעט מגיעים לקו הסיום, ווואלה, לא רוצה שיגמר.
חזרת הרכב, שאנטי ברמות. שרים זבל טהור וטלי יש מיגרנה, ולמרות זאת החזרה עוברת ממש בכיף, כשעשרים דקות לפני הסוף, וזה ~אף פעם לא קורה~, טלי מחליטה שחוגגים לי יום הולדת. התגלה שיש טונות(!) של כיבוד, ואז אילן וענבל הביאו לי הפתעה. הן הביאו לי בלון עם תווים ועוגיות בצורת תווים!!!! ואז הן באות אלי כזה, ואילן אומרת "והבאנו לך עוד משהו. ~לענבל~ וואי, היא הולכת לשנוא את זה..."
ואני כבר נבהלת, כי כשאילן בכבודה ובעצמה אומרת שאני אשנא את זה, אני יודעת שזה מטורף וחסר תועלת XD אני פותחת את עטיפת המתנה קצת בהיסטריה פנימית, ומגלה בפנים צעצוע ורוד של סקסופון מפלסטיק שיש לו כפתור שגורם לו לשיר יודל XDDDDDDDDDDD
בקיצור, אז עכשיו יושב לי על השולחן סקסופון פלסטיק שווייצרי.
...
מה אני אמורה לעשות עם זה?! XDDDDDDDD
אז אחרי זלילה מקהלתית, אני חוזרת ממש מוקדם מהרגיל מהמקהלה, מדלגת עם קופסאת עוגיות, בלון וסקסופון וורוד ומתרגשת מהאנשים היחידים שזכרו את היומולדת שלי, ואני מתקרבת לדלת ובאה לדפוק, כשאני שומעת את הקול של לי בפנים.
ואני חושבת לעצמי איזה שנייה, ואז אומרת
"וואי, פאק!"
ומתה מצחוק XDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDD
כל כך מתה מצחוק שתוך כמה שניות הדלת נפתחת בלי שאני אדפוק בכלל, וכל החברים שלי צועקים לי "הפתעה!!!1". אשכרה מיליון איש עומדים, כל הבנות בשמלות ערב, והבנים עטורי עניבות, את מסדרון הכניסה כיסה שטיח אדום, כל הקירות היו מלאי ווילונות אדומים עם כוכבים זהובים, ומהרגע שנכנסתי אנשים פשוט לא הפסיקו לצלם, מלא פאפראצי. טל ואניטה דוחפות אותי לחדר, אני כולי בהלם, ומסבירות לי "זו מסיבת אוסקר, עכשיו את צריכה להיות לבושה בהתאם". מערימת הבגדים שבחדר שלי הן שולפות את שמלת ההופעות שלי ואומרות לי "תתלבשי, תתפארי" וממשיכות לעמוד מולי. "אה, שנצא?" טל אומרת כשאני מתחילה להוריד את החזייה. "אולי כדאי באמת".
בקיצור, הייתה שמפניה, היה הענקת פרסי אוסקר, ובעיקר היה מ-טו-רף!&^%$
הם מדהימים פשוט או מה?
יש לי חברים מדהימים. פשוט ככה.
כינוי:
tomcha~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
