וואי אני שונאת את התקופות האלה שפשוט אין שום דבר חיובי בחיים שלך ויש לך תקווה רק כי אולי יקרה משהו טוב במשך.. אני אישית בתקופה הזאת כבר כמה שנים..:S
(אני מאמינה בישוע וממש אין לי בעיה אם זה שכולם יודעים את זה.) והיום כולי כזה לומדת בהפסקה לבגרות באומנות.. ואז כזה כמה בנים מהשיכבה שלי עוברים ואחד כזה אומר: תראו הנה ישו.. קודם כל אני בכלל לא מדברת איתו וגם איזה ילדותי זה באמת כאילו אין לך מה לעשות חוץ מלמשוך צומי? וגם לא הגבתי.. כי עצם מה שהוא אמר לא באמת מזיז לי אבל זה פשוט התנהגות כל כך מתומטמת.. ואחר כך גם עברתי לידו שוב והוא גם העיר לי משהו ואז שוב פעם עברתי לידו והוא שוב מעיר :זאתי נראית נוצריה חחח נאצית.. כאילו אין לאנשים בושה? לי יש מספיק ביטחון במה שאני מאמינה אז זה לא פגע בי ממש אבל חבל לי שלא הגבתי לזה.. וגם מה אם זה היה מישהו אחר שהיו מעירים לו סתם דבר מתוך רשעות? זה כן היה יכול לפגוע בו.. גם אני שונאת את הקטעים האלה שמישהו מעיר משהו לא חיובי על ישוע ובלי כוונה לפגוע בי אבל פשוט כשלא יודעים שאני מאמינה.. זה מוזר.. כשאני נוסעת לחול מסתכלים עליי מוזר כי אני יהודיה וכשאני כאן מסתכלים עלי מוזר כי אני מאמינה בישוע..
אני תמיד הייתי ילדה שקטה כזאת שמסתכלת מהצד.. זה לא שאם קורה משהו אז אני לא מתערבת אבל נגיד.. מכיתה א תמיד אומרים לאמא שלי באסיפת הורים שאני לא מצביעה מספיק בכיתה, אבל אם שואלים אותי אז אני יודעת..
חחח.. זה מצחיק אותי שלפעמים אני יודעת את התשובה ואני לוחשת אותה כזה לעצמי.. פעם חברה שלי הייתה יושבת לידי ופשוט אמרה את התשובות שאמרתי לעצמי.. חחחחח נראה לי שזה גם מין פחד כזה מכישלון... וגם אני שונאת שכולם כזה מקשיבים לי בשקט כזה.. המורה לפסיכולוגיה שלי עלתה על זה שאני לא מדברת אלא אם פונים אלי.. ומעכשיו היא תמיד שואלת אותי...:) כזה פטתי..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MMM....GOOD!