גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

לאט לאט מתחיל להיות אכפת לי פחות מאנשים, ממה שהם אומרים-חושבים-עושים, מן ריקנות כזאת, שלא אופיינית לי, אני שמחה בדר"כ, ולאחרונה אני לא מחייכת הרבה, כאילו אין מה שממלא אותי, אני חושבת שזה קשור לעובדה, שאני עדיין תקועה בתוך הצבא, ואני צריכה להתאזרח, ולהתמלא מחדש בדברים שצריך לעשות ולהספיק, כי העבודה שלי שם, היא יום אחרי יום סיימ שיט.סיימ פיפל.

אני נשארת בבית ביום שישי בערב, במקום לקרוע את ה..ארץ(?!)כמו שאופייני לי, ואני לא מתבאסת על זה, אני רואה סרטים עם אמא שלי, יושבת קצת על המחשב, והולכת לישון, קמה בבוקר, מנסה להרגיש מאוכזבת, ולא מצליחה, כאילו לא אכפת לי, אני פשוט חושבת "אז ביג פאקינג דיל..יהיו מסיבות יותר טובות", וזה לא ככה! מה קרה לי? אני אמורה להתאכזב.

ישבתי עם חברתי ונילו, על מילשייק וטוסט פיצה בחוף ראשון, הגברת משוחררת כבר שנה וטיפל'ה, ואני עדיין שם, באותה יחידה מיוחדת בה הכרנו.

היא הספיקה לעשות פסיכומטרי, לעבוד באילת, ולעשות מספיק כסף לשנה בדרום אמריקה.

ואני חושבת על זה שהשבוע אני חוגגת 21 :) ועוד שבועיים אני סוגרת ת'באסטה, אומרת שלום לצה"ל, עשקתי לו ת'צורה, ויצאתי לאזרחות.

ואיפה אהיה עוד שנה?

עד אז, יש לי המון תוכניות בונות, והמון יחסים לשפר, אני מקווה שאני אצליח, אני לא יודעת מאיפה אני אקח את הכוחות האלה, אני חייבת נופש, באיזה מקום מבודד, לעצור הכל, לצבור אנרגיות חיוביות ולהתחיל במרתון המטורף הזה של החיים, או לפחות בפרק זמן הזה עד שאני אכתוב לכם מאיזה חור נידח בניוזילנד, או תיאלנד.

עושים חיים באזרחות, ממה ששמעתי ממנה, היא לא קלה, אבל גם לא כזאת מפחידה, היא דיי סבבה לגמרי, וצריך להשאר בפופורציות, ולהחזיק את עצמך חזק, כי אין מי שיתפוס אותך, זה את נגד הכל.