אני לא מאמינה, שיום שני, ואני בבית.
אני לא מאמינה, שהשני לחודש היום, ואני לא מתקשרת למת"ש למדור בירורים לשאול על פערים במשכורות.
אני לא מאמינה, שמחר אני אקום לא בחדר שלי, בבסיס, ולא אלך למשרד, ולא אשתה קפה בחוץ על המדרגות, ולא ארביץ לנאור ואזכיר לו שהוא כזה דביל-מתקלח-עם-מעיל, ולא אזכיר למילר שיש לו שפתיים שוות, ולא אגע לגבע בפופיק או בצלקת, ולא אגיד לעדי שהיא חרא ולנוגה שהיא זונה, ולא אחמם לי אוכל במיקרו שאני קניתי למחלקה ורק אני משתמשת בו, ולא אשב עם עדי על סיגריה שלה ומים שלי, ולא נעשה יותר את הקטע של "יש פה חלון! ת...תרימי..תר..", ולא אתקשר לאלעדו'ס, כדי להגיד לו שאני אוהבת אותו, ולא אשתה לרז את הקולה, ולא אגיד יותר "אנשמע?" במקום "מה נשמע?" כי אף אחד לא יבין, ולא אדבר עם נוי בזולה של התיאום, ולא אשן שנ"צ, ולא אמלא מים במפי"ק, ולא אראה אותו..., ולא אשב על פק"ל קפה עם החדשים מהפלגה ההיא וההוא מהמחלקה הזאת, שעד עכשיו יש לי כוויה בלשון מהתה לימונית ולואיזה של אתמול, ולא אתקלח עם כפכפים, ולא אצא בחיפושים על הבוקר למצוא קרטון חלב, ולא אשב בנשקייה, ולא אראה סרט באפנסאות, ולא אראה השרדות במרפאה, ולא אקרא ידיעות, ואז את 24, ואז אפתור את התשחץ ורק אז אקרא את האסטרולוגיה יומית, ולא אענה על מיילים, ולא אצחק עם אנשים במטכ"לי, ולא אמצא אנשים בתוכנות שלנו, ולא אצעק על אנשים במטכ"לי, ואלונה לא תיקח אותי לשיחת לירי-אין-לך-פתיל, ולא אדבר עם בנות על זה שהן הולכות כ"כ להנות ביחידה, ולא אצחק בתוך תוכי על כל החיוכים המזוייפים שלהן, ולא אראה עוד שהיא מתבייכנת, וההיא משקרת, והוא לא יזיין לי יותר ת'שכל עם תורת הפיתוי שלו, והלוחם הזה לא יתבכיין שהצבא לוקח לו כסף ומגיע לו הכל, ולא יהיו לי שיחות עם משמעות, שיחות בארבע עיניים..מעניין אם אני חסרה שם..
אני צריכה לטוס מפה לשבוע, לשכוח הכל..מי בא איתי?
