גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

היא החליטה לקרוא ספר, ספר מוזר, 600 עמודים, למרות שהיא בהתחלה עכשיו, היא מניחה, שהוא סוג של הלקאה עצמית, של אישה שבגדה בבעלה, המשעמם עד יאוש, עם גבר שהוא ההפך הגמור שלו.בתשוקה עצומה.ששכחה כבר איך היא, פשוט להזדיין ולא לעשות אהבה.

וחיכתה שתהיה לבד בבית, וכשהייתה, פתחה את הקופסה הכתומה, וכמעט שלא ראתה אותו, הזיזה את האבן בצורת לב שמצאה שנה שעברה בכינרת, הוציאה אותו משם, הסתכלה עליו, ואיכשהו, למרות שהיא לא באמת מנוסה, וגם אותו גילגלו בשבילה, ידעה שזה רק מה שהיא צריכה עכשיו.

הביאה גפרורים מהמטבח, הציתה את הקצה ושאפה פנימה..אם זה היה מקל סרטן, היא ממזמן כבר הייתה נחנקת, אבל בגלל שהיא פלצנית למופת, כשהיא רוצה, גילגלו לה את זה עם עלי תה, או משהו כזה..ולא טבק רגיל.הציצה בשעון וראתה שרק רבע לשבע, ומהמחשבה שמישהו אולי יכנס פתאום, כי אמא של מרפי לא החליפה מקצוע, היא נכנסה לחדר ונעלה את הדלת אחריה, ופתאום הכל היה נראה לה הגיוני, ואפילו מצחיק, וכייפי, לעשות דבר כזה בשעה כזאת..עוד שאיפה..איזה הקטע, החיים..תמיד מפתיעים מחדש, היא פיצחה מן איזה סוד, בינה בינה, תוך שהיא מוציאה את העשן מהריאות שלה, שהחיים, כל הכיף בהם, זה שלעולם אי אפשר לדעת מה יקרה בעתיד.

הוא הציע לה להתחתן אתמול, ההוא שהיא כל כך שנאה אז בכיתה י', אמר לה את זה כמעט במפורש "בואי נתחתן" ויש לו בכלל חברה.וכשהיא חושבת על זה היא יודעת, שזה לא מה שמגיע לה, מגיע לה יותר.וכמו תמיד היא נכנעת לצד האליטיסטי שלה, הפלצני, עם הדרישות בשמיים.

ואז עמדה מול המראה, ושאפה, הסתכלה לעצמה בעיניים, ולא ראתה כלום, כלום מוכר.רק פעם אחת בחייה ראתה את המבט הזה של עצמה, כשהייתה בעולם אחר, והמבט שלה נפגש עם המראה, כשהוא לחץ לה על נקודת הג'י.אז היא ידעה שהיא לא פה והשפתיים שלה פתאום נרדמו, והיא הבינה שהיא באמת לא פה.איזה קטע, ככה, באמצע היום, אפילו השמש לא שקעה.והיא ככה.זה קטע כזה, כאילו עושים את הדברים שלא מדברים עליהם רק כשמחשיך.כאילו משהו בחושך הזה מעלים את הדבר ההוא.

ואז היא התיישבה על המיטה, וגילגלה את המחשבות, שאפה ונשפה, ופתאום קלטה שהספר הזה שהיא קוראת מחרמן אותה בטירוף.ולא מה שהיא עושה כרגע.ואז זה כבה, ולא היה לה כוח להדליק שוב, היא נשכבה על המיטה, הפילה אותו לידה..ופתאום הכל היה נראה ברור.

בעיקר העובדה שבא לה רביולי.