גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

כשאני חושבת על זה, תמיד בשלב מסויים גברים איכזבו אותי.

וכמה שהתאכזבתי, אני תמיד נותנת סיכוי לאהבה. זה דבר כל כך מקסים. אבל פתאום לאף אחד זה לא מסתדר, אף אחד לא רוצה להתחייב.

תמיד הסתכלתי על אחרות, למה לה יש ולי אין.

למה כל המכוערות, תופסות את החתיכים, אופי זאת המצאה של מכוערות, אז שלא יבלבלו לכם ת'מוח.

למה היא, הכונפה בעלת הגבה המחוברת, השיניים הצהובות, החניכיים הבולטות, הלחיים השעירות, והזקן תלתלים שלה..יוצאת עם הרב חובל לעתיד החתיך הזה?

מה הוא לא רואה שהיא נראית כמו תחת שעיר? זה משגע אותי.

ואני, ששומרת בקפידה על הגזרה, לא מעשנת, ומטופחת תמיד. לא זוכה, אפילו לא לרבע גבר כזה.

ואתם יודעים, כשהשתחררתי, אז היה לי תבנית מאוד ברורה. לוחם, קיבוצניק, אשכנזי.

מאז עברו הרבה מים בנהר האזרחות, והגיע הרגע שכולכם המתנתם לו בשתיקה.

יצאתי מהסרט הזה.

זה לא שזה לא ניתן להשגה, הרי השגתי כמה מהפס ייצור הזה. אבל לעולם הם לא יהיו מושלמים.

התבנית הזאת כבר לא ממש ברורה, וזה לא שאני נכנעת לבינוניות, אני אתפשר פה ושם. אבל אין מצב שאני אצא עם מישהו שאני לא נמשכת אליו. לוחם לא לוחם, קיבוצניק לא קיבוצניק..

אף בן אדם לא מושלם, זה ברור, ופה מגיע ה"סבבה לגמרי אבל...".

הוא סבבה לגמרי, אבל הוא מאותגר נפשית./הוא סבבה לגמרי, אבל הוא מאותגר ריגשית.

אפילו בא לי לעשות קמבאקים ולנסות שוב, אולי הפעם כן.

ופתאום נראה כאילו אף אחד לא מחפש אהבה, כי מה, אנחנו בני 20+ תנו לחיות, תנו להנות. אבל אפשר להנות גם ביחד!

הייתי בהופעה של כוורת, וראיתי מלא זוגות מאושרים, בגילאים שלי, וזה היה כל כך "אני רוצה גם", וזה כן אפשרי.

נו, איפה אתה?